שלום,
אני מעדיפה לכתוב בעילום שם בגלל שאני עדיין פוחדת.
אני בת 28, נולדתי וגדלתי בישראל, יש לי אח קטן בן 23, הורי התגרשו כאשר הייתי בת 16 בתיכון.
לפני שהורי התגרשו, אבא שלי נהג באלימות קשה כלפי אחי הקטן וכלפי אימי, שגרמו להם לחבלות.
באחת הפעמים שהגיעה משטרה, ביקשו ממני לתת עדות על האלימות – אבי שחשש ממאסר איים עלי שאם אני אעיד נגדו אז הוא יתנקם בי ובאחי הקטן, ואיים שאם יכנס לכלא אז כשישתחרר ימרר לנו את החיים ויהרוג אותנו. באותו יום הוא לקח לי את המחשב שבזמנו השתמשתי בו לצורף הבגרויות, והתנה את החזרת המחשב בכך שאעיד שלא הייתה בכלל אלימות אלא ריב משפחתי.
אני נבהלתי ונורא פחדתי ממנו, וחששתי שהוא יפגע פיזית בי ובמשפחה, ויהרוס לי את הלימודים, לכן העדתי במשטרה ש"הכל בסדר", וכל הסיפור נופח, ולא הייתה כלל אלימות.
אח"כ הורי התגרשו, אני הדחקתי את אותו מקרה, ולא רציתי לראות שוב את האיש שקראתי לו "אבא".
לא מזמן, במקרה ראיתי אותו ברחוב, הוא לא זיהה אותי, אבל הכל חזר אלי כמו בפלאשבק, כולי רעדתי מפחד וכמעט היה לי קוצר נשימה.
מאז אני לא יכולה להפסיק לחשוב על העבר, איך שהוא איים עלי ועל משפחתי, איך שהוא נהג באלימות קשה, ואיך שהוא הרס לי את הילדות.
אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאני חייבת להוציא את האמת לאור. אבל אני לא יודעת אם מישהו יאמין לי?
אני קוראת עיתונים ורואה איך קורבנות אלימות שמתלוננים במשטרה נמאס להם מאזלת היד של המערכת עד שמצטערים על כך שהתלוננו מלכתחילה.
אז אני שואלת את עצמי האם אותו מקרה יקרה איתי? האם יהיה לי הכוח הנפשי להתמודד עם זה?
אני לא יכולה לחזור למסלול חיים תקין, עד שהאיש הרע הזה שפגע בחסרי הגנה ישלם על מעשיו ויקבל את המגיע לו על הפשעים שביצע.
האם אפשרי להתלונן עליו במשטרה על מה שאירע לפני 10 שנים?
