פסק דין מתיישן בחלוף עשרים וחמש שנה, אם הזוכה לא נקט פעולה כלשהי כדי לבצעו (סעיף 21 לחוק ההתיישנות). על כן טענת התיישנות בחלוף עשר שנים בלבד תידחה על הסף.
עם זאת, ניתן לטעון טענה חלופית, שיהוי, לאמור, שהזמן הרב שחלף, בלי שהזוכה עשה דבר לגביית החוב, מלמד, שהוא ויתר על חובו, וכי במשך הזמן הזה הורע מצבו של החייב, או שהשיהוי נגרם עקב חוסר תום לבו של הזוכה. אבל "השימוש בטענת השיהוי בדין האזרחי, שנועד לסייג ולהגביל את תקופת ההתיישנות הסטטוטורית, הוא עניין נדיר וחריג ביותר, וייעשה כאשר הדבר מתחייב מטעמים מהותיים של צדק והגינות כלפי הנתבע, משיקולים שבאינטרס ציבורי, ומדאגה לקיום הליך שיפוטי תקין" (רע"א 187/05, נסייר נגד עיריית נצרת עילית). והדברים נכונים במיוחד לגבי שיהוי בביצוע פסק דין, להבדיל מהגשת תביעה, שכן "בניגוד לנתבע הפוטנציאלי, מודע החייב במהלך תקופת התיישנות לקיומו של פסק-הדין. מכאן, שאין להפריז בעוצמת ההגנה על אינטרס ההסתמכות של החייב. הנימוק בדבר קושי ראייתי המתעורר לאחר שחולפת תקופה ארוכה, איננו רלוונטי כלל לעניין התיישנות פסקי-דין...” (ע"א 7401/00, יעקב יחזקאלי נגד מרדכי גלוסקה).
לי נראה, כי בעניינו של השואל, בהנחה שהחברה החייבת קיימת ופועלת, טענת שיהוי מצדה עשויה להתקבל לעניין הריבית על החוב, אולי גם לעניין הפרשי ההצמדה, אך לא לגבי הקרן.
ובעייתו העיקרית של השואל היא טכנית. אם הוא אפילו לא שמר עותק מפסק הדין, וחלפו עשר שנים מנתינתו, ספק אם הוא יוכל לצלם עותק מתיק בית המשפט, שכן לפי תקנות הארכיונים (שמירתם וביעורם של תיקי בתי משפט ובתי-דין דתיים) רוב הסיכויים שהתיק כבר בּוֹעַר.
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
