זהו אתגר לא פשוט להתמודד עם שאלה כ"כ כללית במסגרת פורום של אתר ולכן תשובתי תהיה כללית ואינה תחליף לייעוץ פרטני במקרה ספציפי.
מזונות ילדים - ילדים עד גיל 18 זכאים למזונות מכוח הדין היהודי, תקנות הרבנות הראשית והחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט ? 1969, ואם הם משרתים בשירות צבאי או לאומי - יוכלו לתבוע מזונות (בגובה כשליש ממזונותיהם עד כה) עד תום שירותם הסדיר. חובת המזונות כלפי הילדים נמשכת בלי קשר לגירושי הוריהם והיא כוללת מזון, ביגוד, השכלה ומגורים ואם יש יכולת כלכלית - אף מעבר לכך. הדין היהודי מטיל את חובת המזונות הבסיסית על האב, אם כי משני ההורים מצופה כי ידאגו לילדיהם. גובה המזונות נקבע בהתאם ליכולת השתכרותם של שני ההורים, הוא צמוד למדד יוקר המחיה וניתן לשינוי, באמצעות פניה לערכאה השיפוטית שדנה בעניין, כל אימת שחל בנסיבות שינוי מהותי. מינימום המזונות החודשיים לילד ראשון נקבע בדרך-כלל בבית המשפט על כ-1,500₪. בבית הדין ישנם פערים גדולים בהחלטות, בהתאם להתרשמות הדיינים מהמקרה. אם הילדים בחזקת האם, יעביר האב את הכספים המגיעים לילדים לניהולה. את חוב המזונות ניתן לאכוף באמצעות לשכת ההוצאה לפועל ובתנאים מסוימים, בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב - 1972, ניתן לגבותו מהביטוח הלאומי. לעתים קרובות נפסקים גם 'מזונות זמניים' לפרנסת הילדים בין הגשת תביעת המזונות ועד למתן פסק דין סופי.
אחזקת/משמורת ילדים - בדרך-כלל נקבעת המשמורת על ילדים שהוריהם נפרדים אצל אחד ההורים. 'החזקה משותפת' אפשרית, אך נדירה יחסית ודורשת שיתוף פעולה רב בין ההורים. בילדים מתחת לגיל 6 נוהגת 'חזקת הגיל הרך' לפיה עדיף לילדים צעירים להישאר אצל אמם, אלא אם יוכח אחרת. השיקול המרכזי המנחה את הפסיקה הוא טובת הילד, בהתחשב גם ברצון ההורים, במסוגלותם ההורית, ביכולתם להעניק לילד את צרכיו ובשאלה מי היה עד כה המטפל העיקרי. בגילאים מבוגרים יותר נשאלים הילדים לדעתם. לעתים מעורב בהחלטה פקיד סעד הכותב 'תסקיר' עם חוות דעתו בעניין טובת הילד. בנושא חינוך הילדים קובעת גם דעתו של ההורה שאינו בעל המשמורת.
הסדרי ראיית ילדים - הסדרי ראיה ('זכויות ביקור') נקבעים לגבי ההורה שהילדים אינם בחזקתו, על-מנת לאפשר לו לשמור על קשר עם ילדיו. מבעל המשמורת נדרש לאפשר ולעודד קשר זה למען רווחת הילד. ההסדר יכול להיקבע על-ידי ההורים עצמם ויכול להיקבע על-ידי בית המשפט או בית הדין. מקובל כי ילדים צעירים שוהים אצל ההורה שאינם גרים בביתו בכל סופשבוע שני ובמחצית מן החגים וכן באמצע כל שבוע פעם או פעמיים, והכול בכפוף לרצון הילד וההורים ולמרחק הגיאוגרפי ביניהם. הורים יכולים להסכים ביניהם גם על הסדר גמיש. אם אחד ההורים מפר את כללי ההסדר, ניתן לכפות את פסק הדין באמצעות המשטרה או בית המשפט. את ההסדרים ניתן לשנות באמצעות פניה לערכאה השיפוטית בה נקבעו הכללים, כל אימת שחל שינוי מהותי בנסיבות. הורה לא יוכל להעתיק את מקום מגוריו של ילד שבאחזקתו לארץ אחרת ואם יעשה כן, הילד ייחשב כחטוף ויוחזר על-פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א - 1991.
מזונות אישה - מכוח הדין היהודי והחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט - 1959, וכל עוד בני הזוג נשואים, אחראי אדם לפרנסת אשתו. מחויבות זו אינה משתנה אפילו פרודים בני הזוג זמן רב והיא פגה עם מתן הגט והשלמת הגירושין. גובה המזונות נקבע לפי רמת החיים אליה הורגלה האשה בחיי הנישואין ולפניהם, בהתחשב בגובה ההשתכרות הפוטנציאלי של האיש, בנכסיו וברמת החיים בה הוא חי, ולא על-פי 'סל צרכים' אחיד לכל אשה או על-פי השתכרות בפועל. אין על האשה חובה לעבוד לפרנסתה או לממש נכסים שבבעלותה, אולם הכנסותיה העצמאיות של אישה עובדת מעבודה ומרכוש נלקחות בחשבון בקביעת גובה המזונות עד כדי קיזוז מלא. זכות האשה למזונות נשללת על-פי הדין היהודי כאשר היא מוכרזת על-ידי בית הדין או בית המשפט כ'מורדת' או 'מעין מורדת'. פסק דין לחיוב מזונות עשוי לשמש גם כלי בידי בית הדין להפעלת לחץ על האיש לזירוז מתן הגט (מזונות 'מעוכבת מחמתו'). חובת תשלום המזונות הוחלה בפסיקה גם על זוג שנישא בנישואין אזרחיים, מכוח דיני החוזים.
מדור - בתוך מזונות האישה כלולה, נוסף למחיה שוטפת (מזון, ביגוד, ריפוי), גם זכותה של האישה לקורת גג ('מדור') הדומה ברמתה לזו שהייתה רגילה בה. לפיכך יחויב אדם בדמי שכירות ואחזקת הבית של אשתו בנפרד ולא יוכל לפנותה מדירה בבעלותו עד למציאת פתרון דיור חלופי ההולם את צרכיה. לעתים זכאים אישה וילדים גם ל 'מדור ספציפי', היינו - אותה הדירה בה חיו עד לסכסוך הגירושין.
חלוקת רכוש - בעת גירושין נדונה חלוקת הרכוש המשותף שנצבר במהלך חיי הנישואין, כולל נדל"ן (דירה, בית עסק), מיטלטלין (כלי רכב, תכולת הדירה), כספים (חשבונות, חסכונות, מזומנים), זכויות עתידיות (פנסיה, קרנות השתלמות, קופות גמל), מוניטין אישי וכושר השתכרות שנבנו עם השנים וכן חובות. הרכוש המשותף אינו כולל מתנות, ירושות, רכוש שנצבר לפני הנישואין, קצבאות ביטוח לאומי, פיצויים על נזקי גוף וסכומים שהוצאו מכלל זה מפורשות על-ידי בני זוג בהסכם ממון שנחתם כדין. על-פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, מחולק הרכוש על-פי 'הסדר איזון המשאבים', הסדר הקובע חלוקה שוויונית בין בני הזוג, כאשר כל תרומה לתא המשפחתי (בעבודה מחוץ לבית, בעבודות הבית ובגידול הילדים) נחשבת לבעלת ערך זהה במאמץ המשותף. על זוגות שנישאו לפני החוק חלה 'חזקת השיתוף' הקובעת חלוקה דומה מכוח הפסיקה, אלא אם כן ניתן ללמוד מהאופן בו חיו בני הזוג וטיפלו בנכסיהם על כוונה אחרת. בין בית המשפט ובית הדין יש הבדלים חשובים בדרך חלוקת הרכוש. הגעה להסדר מוסכם או לפסק דין בדבר חלוקת הרכוש קודמת בדרך-כלל לסידור הגט. בהתקיים סכסוך בין בני הזוג, עלול הגט להתעכב ולהפוך עילה לסחטנות במאבק על הרכוש.
פירוק שיתוף - הדין האזרחי מאפשר לכל שותפים בנכס (מכוח עסק או נישואין) לפרק את השיתוף ביניהם בכל זמן באופן חד-צדדי. לעתים, כמו בדירת מגורים, לא ניתן להפריד את הנכס פיזית ויש למוכרו ולהתחלק בשוויו. פירוק שיתוף בין בני זוג נשואים אפשרי גם לפני השלמת הגירושין, אלא אם כן זכאים האישה והילדים ל 'מדור ספציפי', כלומר - להמשך שימוש בדירה בה התגוררו קודם הגירושין. תביעה לפירוק שיתוף בהעדר הסכמה בין בני הזוג תידון רק בבית המשפט ולא בבית הדין.
בברכה,
עו"ד ומגשר יואב תם
לחצ/י למידע על מנהל הפורום: עו"ד ליאת פסטרנק-אלקיים 053-7105244
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
