שלום,
גרושתי ואני הבאנו לעולם ילדה, לאחר שהתגרשנו, מתוך הסכמה.
כעת בתי בת שנה, ואנו מנסים מזה זמן רב להגיע להסכם אך ללא הועיל.
גרושתי אינה מוכנה שהסדרי הראיה יכללו לינה, ואני מתוך הבנה והתחשבות בגילה הצעיר של בתי, הצעתי הסכם מדורג אשר מתחשב בגילה ההולך ועולה של בתי. כך לדוגמא הצעתי שהלינה תחל בגיל שנתיים-שנתיים וחצי בסופי שבוע, ובחגים. ובגיל שש תתווסף לינה באמצע שבוע.
מאידך, גרושתי טוענת כי לעת עתה אין היא מעוניינת לחתום על הסכם שכזה, וביטלה את כולו בהינף יד ללא מתן הערות קונקרטיות בעבור הסעיפים שאינם לרוחה. באחת השיחות ביננו היא אף אמרה שנכון לכרגע היא לא מצליחה לחשוב על גיל בו היא כן תאפשר את לינת ביתי אצלי ומבחינתה זה עשוי להשאר כך לנצח - הסדרי ראיה ללא לינות.
בינתיים אני רואה את ביתי עם הסדרי ראיה זמניים שגרושתי מאפשרת, כדבריה עד שבית משפט יחליט אחרת (במידה ונפתח בתביעות משפטיות).
לגופו של עניין, כרגע היא מציעה שנחתום על הסכם לתקופה של שנה אשר לא כולל לינות. ובעוד שנה נפגש שוב או שאפנה לבית משפט ע"מ להגיש תביעה לשינוי הסדרי הראיה בעוד שנה.
שאלתי היא - האם הסכם כזה הוא בכלל קביל - לחתום על הסכם של הסדרי ראיה לתקופה של שנה???
אני חושש "להכניס לעצמי גול עצמי" עם הפשרה הרגעית שמוצעת לי כרגע..
אודה לתשובתכם הדחופה
