שלום רב,הסיפור הוא ארוך אך אקצר.התחלתי גירושין בשנת 2006 .נחתם הסכם במאי 2011.לפני ההסכם,אביה של בתי,היום בת שמונה לא ראה אותה בצורה סדירה ובשנתיים הראשונות אף רדפתי אחריו כדי שיראה אותה.ממאי 2011 הוא מפר את הסדרי הראייה למעט לינה אחת לשבועיים. הוא לא הגיע לא חגים,לא אחת לאמצע שבוע,לא חופש גדול,כלום.כל פעם כשבתי חוזרת ממנו,אני שומעת ממנה כי הוא מתחקר אותה בדברים הקשורים אליי.אציין 2 דברים חשובים :לפני שנה וחצי התחתן עם מישהי גרושה פלוס ילד ולפני חצי שנה נולד להם ילד משותף.שנית,לפני חמישה חודשים הגשתי תלונה במשטרה נגדו עקב איומים.אציין כי התגרשתי עקב אלימות ובנישואינו לא פניתי למשטרה בגלל הפחד ואיומיו כי ירצח אותי אם אפנה.הפעם,בנובמבר 2011 היגשתי תלונה על כל האלימות עקב איומים חוזרים שלו.הוא היה עצור ויש לי צו הגנה מפניו.באשר לפסח הזה,הוא "התעורר " וביקש(דרך אחותו עקב צו ההגנה) לקחת את בתנו לכמה ימים.בתי נמצאת אצלו מאתמול עד יום רביעי הקרוב.שלחתי דרך אחותו מכתב אליו ובו ביקשתי שייתן לה להיות ילדה ושלא יערב אותה ושלא יתחקר כי היא באה אליו להינות ולא ל "תשאולים ".בתי בכתה מספר פעמים באומרה שהיא אינה יכולה להתמודד עם שאלותיו.עורך הדין שלי כבר פנה במכתב לפקידת הסעד בעירנו לפני כחודש אך היא עדיין לא ענתה.בתי אומרת לי שהיא פחדת להגיד לאביה שזה לא נעים לה,הכוונה לשאלות,כי אולי הוא יכעס עליה או לא יאהב אותה.היום כשהתקשרתי אליה היא אף פחדה להגיד לי שהיא נמצאת עם אשתו בפארק שליד הבית.מצד אחד,היא מפחדת מאביה ומצד שני,אני מרגישה כי היא קרועה מבפנים,וזה כל כך כואב לי,חוץ מהכאב של הגעגועים אליה...אני מבקשת את עצתך,תודה וחג שמח.
