הנני בת 61 בקרוב. עובדת כעובדת סוציאלית באותו מקום עבודה מזה 28 שנה. בגיל 62 אני אמורה לצאת לגמלאות אולם אינני מעונינת בכך, אני מרגישה כשירה לחלוטין להמשיך בעבודתי וגם המנהלת הישירה שלי מאד מעונינת שאמשיך לעבוד ואתרום מנסיוני ויכולתי המקצועית.אולם הארגון שלנו נמצא בקשיים כלכליים, עובדים רבים פוטרו, יש מנכ"ל שהינו מינוי פוליטי ובעצמו פנסיונר החותר כל הזמן לפטר את העובדים הוותיקים ולהביא במקומם עובדים חסרי ניסיון במשכורת מינימום. הבנתי שקיים חוק בענין פרישת נשים האומר שמי שאינה רוצה לפרוש בגיל 62 זכאית להמשיך לעבוד במקום עבודתה עד גיל 67. עד כמה לחוק זה יש תוקף ושיניים? האם המנכ"ל יכול להשתמש בנימוק שהארגון בקשיים כלכליים כדי לסרב לבקשתי להמשיך לעבוד בהתאם לחוק?
פסיקה עדכנית של בית הדין לעבודה קובעת שאין לפטר עובד רק משום שהגיע לגיל פרישה. עובד המעוניין לסיים עבודתו בגיל פרישה זכאי לפיצויי פיטורים. עובד המעוניין להמשיך לעבוד רשאי לבחור בכך. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע פיצוי בסך של כ-50 אלף ₪ על פיטורים מחמת גיל, דת, מגדר (אפלית נשים), עדה וכדומה. במקרה בו מדובר בשיטה של מעסיק המפלה עובדים מחמת גיל, דת, עדה, מגדר וכו' ניתן להגיש נגד המעסיק תביעה ייצוגית.
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
