אני ומשפחתי מתגוררים ומנהלים עסק בעיר, מזה מספר שנים. עד כה היה לרכבי הפרטי תו חניה אזורי שהנפיקה לי הרשות המקומית. ברם, רכבי נגנב ועימו תו החניה. רכשתי רכב חדש (נרכש מכספי בלבד, ביטוחי חובה ומקיף על שמי) אך, משיקולי החזרים כספיים, רשמתי אותו על שם סבתי ,שהינה מטופלת במשרד הביטחון כאם שכולה (אימי נפטרה והיא הייתה בת יחידה). כשהגעתי לעירייה לקבל תו לרכב החדש, סירבו בטענה שרשיון הרכב רשום על שם סבתי ואינני עומד בדרישותיהם החוקיות שהרכב יהיה רשום על שם בן משפחה מקרבה ראשונה בלבד ולשיטתם אין נסיבות מיוחדות לחרוג מהנוהל שלהם. כל ניסיונות ההסבר ואף וועדת ערר שעברתי - העלו חרס, והעירייה ממשיכה להתבצר בעמדתה. בשלב זה, אני נאלץ להוציא כספים רבים בגין שירותי חניה (כתושב העיר) וקנסות חניה כשאני חונה בכחול-לבן. אבקש לדעת האם יש טעם בעתירה מנהלית כנגד הרשות המקומית? עיינתי קצת באינטרנט והבחנתי בפס"ד מעניין ת"א 48479-08 שמזכיר במעט את המקרה שלי.
שלום רב,
זהו איננו הפורום המתאים לשאלתך. מציע שתפנה שאלתך לפורום "משפט מנהלי ועתירות" המתנהל באתר.
בברכה,
עו"ד אילן זריהן
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
