אני נמצאת בצו כינוס מלווה אותי עו"ד מתאם משרד המשפטים. אני מוגדרת כחולת פיברומאלגיה ובכל זאת עובדת בשתי עבודות על מנת לנצל את פוטנציאל ההשתכרות. יש לי בן זוג שאינו חי עימי וגם לא מודע למצב החובות שלי. אני יוצאת איתו למסעדות {שהוא משלם} המנהלת המיוחדת ראתה פרסומים בפייסבוק והחליטה שאם אני מבלה משמע יש לי אפשרות לשלם מעבר לסכום שנקבע על ידה קודם לכן. כמו כן, יש לי בן, בן 27, שלא חי איתי. הוא מדריך ריקודי עם ופעם בשבוע אני מגיעה להרקדות שלו, עוזרת לו בסידור הכיבוד וכיוצא בזה. המנהלת המיוחדת משוכנעת שאני מקבלת על כך תמורה כספית, על אף שהבן שלי הגיש תצהיר שהדבר אינו נכון. היא מאיימת בביטול ההליך.. האם כפושטת רגל שהגיע למצב בתום לב, אציין שאני בת 51, זהו? נגמרו לי החיים? אסור לי, למרות שאני מגישה דוחות ומשלמת בזמן את התשלומים לקופת הכונס. אסור לי לחיות? בן הזוג שלי מנוע מלקחת אותי לבית מלון ו/או מסעדה? ההורים שלי שעבדו וחסכו כל השנים, חייבים לעזור לי לסגור את החובות למרות חוסר רצון מצידם? הבן שלי, בן 27, שלא חי בבית ומנסה לחסוך עבור העתיד שלו, יכןל להוות "בעיה" עבורי בקבלת ההפטר?
מצופה מחייב שהגיש בקשה לפשיטת רגל להתנהל בצמצום ככל האפשר.
עם זאת, אין זה אומר "שנגמרו" לך החיים,
אלא שכעת את בתקופה שעלייך להחזיר לנושייך כל סכום שאת מסוגלת לשלם.
קבעי פגישה עם המנהלת המיוחדת ונסי לשנות את הרושם שנוצר לה כלפייך.
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
