האם בית הדין יכול לתת פסק דין ובו החלטה עם נימוקים שאף צד בהליך לא העלה אותם. ואשר החורגת מטענות הצדדים בהליך. מדובר בפסק בו השופט החליט שבגלל שכתב התביעה נפתח אך ורק בגין טענת ההתיישנות - משהצד השני חזר בו מטענתו זו- הסכסוך נפתר ואין צורך לדון בטענות ובסעדים נוספים. אציין כי הטענות והסעדים הנוספים נתבקשו במועד המאוחר לכתיבת כתב התביעה מטעמים מוצדקים -אלא שבגלל התנהלות בית הדין , כלל לא הועלתה בהליך מפי הצד השני כי יש לפעול רק על פי מה שנכתב בפתיחת התיק. ולפיכך בלתי ניתן לתובע להתגונן מפני טענה זה בהליך. כאשר רק בפסק הדין השופטת העלתה נימוק זה, ועל יסודו נתנה את החלטתה. אציין כי בהליך (נתבקשו סעדים נוספים על אלה הכתובים בכתב התביעה) הסעדים הנוספים נוגעים להתנהלות בלתי תקינה של גוף ציבורי. כאשר נימוק נוסף שהשופטת העלתה בפסק הדין הוא כי אין לדון בסעדים הנוספים בגלל שאין זה מתפקידו של בית המשפט הנ"ל לבקר התנהלות גופים ציבוריים. כאשר שגם נימוק זה לא הועלה ע"י הצד השני בהליך כטענה , ורק בפסק הדין השופט לפתע העלה נימוק זה ועל יסודו נתן החלטה. נימוק נוסף שהועלה רק בפסק הדין הוא כי סמכות הגוף הציבורי הינה בדבר X ולכן אין לדון בסעדים הנוספים אשר משמעותם שלילת סמכות הגוף הציבורי. האם זה פסק דין תקין? או שהמתואר מהווה עילה לדרוש את ביטולו?
בבוא בית משפט לדון בתיבעה ובהליך עליו להתייחס לטענות הצדדים שנטענו במסגרת ההליך. ככל שיש הרחבת חזית יש לתקוף זאת טרם מתן פסק דין
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
