שלום רב. אני סטודנט לתואר שלישי. יש לי רקע של דיכאון. המשבר האחרון אצלי היה לפני כ15 שנים. מאז צלחתי את התואר הראשון והשני ללא בעיה. במסגרת לימודי הדוקטורט נאלצתי לעסוק בפרויקט שלא רציתי בו מבלי שתינתן לי ברירה(החלופה הייתה לעזוב את הדוקטורט). החזקתי מעמד שנתיים, עד שתוך מספר ימים התדרדרתי למשבר נפשי קשה. אני מתבייש להודות במצב אליו הגעתי. מצאתי את עצמי חובט עם אגרופים והראש בקירות. אני רוצה להדגיש שאין לי נטיות אלימות כלפי אחרים ומעולם לא תקפתי איש. אחרי שכנוע כבד מצד המנחה שלי יצאתי לחופשה תוך כדי שפניתי לטיפול ביחידה הפסיכולוגית באוניברסיטה. החופשה אכן סייעה לי ומצבי השתפר. קיבלתי אישור חזרה הן מהפסיכיאטר בתחנה והן מראש התחנה שהנה פסיכולוגית קלינית. לקראת חזרתי התעוררו בי חששות איך אתקבל בקרב שאר האנשים במעבדה לאחר שראו אותי בתקופה כה קשה. יחד עם הפסיכולוג שטיפל בי, הסכמנו שנינו שמוטב שאחזור למקומי הרגיל במעבדה כדי לנסות לחזור למצב שהיה טרם המשבר. את ההמלצה הזו העברתי למנחה שלי. בערב לפני יום חזרתי קיבלתי שיחה מהמנחה בה הוא ביקש שאגיע מאוחר יותר ואעבור קודם במשרדו. כשנפגשתי עימו הוא סיפר לי שהאנשים שישבו איתי בחדר מרגישים לא נח מהנוכחות שלי (אל אף כל האישורים לגבי מצבי התקין) ולכן הוא מעביר אותי חדר בניגוד להמלצת המטפל שלי (שהמנחה שלי ביקש במפורש לקבל). עקב כך חלה התדרדרות במצבי. חשתי שאיני יכול לבטוח במנחה שלי. חשתי לא נח בנוכחות אנשים אחרים במעבדה כיוון שלא ידעתי מה יחסם אלי. התקשיתי לבוא כל יום למעבדה, וחששתי לצאת מגבולות החדר במעבדה בו ישבתי. לאחר 4 שבועות כאלו התמוטטתי והגעתי לאשפוז פסיכיאטרי בטירת הכרמל. לצערי יש מקום לשער שהאבחון בבית החולים בטירה, והטיפול היה שגוי. בעקבות כך פניתי למרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב"ם, שהומלצה לי בשל איכותה והם אכן עזרו לי להתאושש. החודש קיבלתי מכתב המלצה מראש המרפאה להחזיר אותי ללימודים. לצערי נתקלתי בסירוב להתייחס להמלצה מצד המנחה שלי ובית הספר למוסמכים באוניברסיטה. הובהר לי שהם מעוניינים בחוות דעת חיובית של ראש היחידה הפסיכולוגית של המוסד. לפני כחודש/ וחצי נפגשתי עם אותה ראש יחידה, ואל אף שהיא הודתה שאין לה היכרות עם המקרה שלי, היא ממליצה שלכל הפחות אחזור אחרי טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי של שנה. היא גם ביקשה שאיידע את המנחה שלי על ההמלצה הזו שלה. המנחה שלי מתנהג בעצמו בחוסר עקביות. את ההתדרדרות שלי לאחר החזרה מהחופשה הוא זוקף לחובת היחידה הפסיכולוגית שאישרה חזרה שלי בטרם עת, אך עם זאת רצה שוב את אישורם. הוא דורש שאהיה בטיפול פסיכולוגי ושתינתן לו האפשרות להיות בקשר צמוד עם המטפל כדי שיוכל להיוועץ בו, זאת למרות שכפי שנכתב לעיל, בפעם האחרונה שהבאתי לו המלצה מהמטפל ביחידה הפסיכולוגית של האוניברסיטה (חזרה למקומי הרגיל) הוא בחר להתעלם מכך. איני רוצה להיגרר למאבק משפטי, וישנם עוד מספר כיוונים שאני מנסה על מנת ליישב את העניין. אך אם אלו יכשלו הייתי רוצה לדעת אלו אפשרויות משפטיות עומדות בפני. במקרה הגרוע, מדובר בבזבוז של שלוש שנים, שנה של סבל נפשי קשה, וקושי למצוא פרנסה או להתקבל ללימודים במוסד אחר. תודה מראש
השאלה שלך מורכבת יש לגשת לייעוץ משפטי פרטני ולא ניתן להשיב במסגרת הפורום. בהצלחה
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד אריק שלו
053-7429015
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
מכיוון שאני מבין שהתחילה לפני גיל פרישה רצונה לסיים את עבודתה לאחר גיל פרישה מזכה אותה בפיצויי פיטורין. כל שאר הזכויות מגיעות לה כדין. ...
המשך תשובה