החבר שלי עצור 4 חוד כי השתמש בכוח נגדי,היה וויכוח בבית שלי ושהתחיל לקלל ברחתי מהבית לחדר המדרגות והוא בא אחרי בטיל תפס אותי והחזיר אותי פנימה בגרירה,ובדחיפות שנחבלתי בגדר המדרגות,כתוצאה מזה נקרעה החולצה היד קיבלה חבלה עם סימנים,הוא גם השתמש באיומים,הוא לא מודה כי הוא פוחד וחושב שזה הכי טוב לא להודות, אז קוראים לי לתת עדות,יש לו עבר פלילי קצת על העלבת עובדות סוצאליות ואיומים על חמותו וגרושתו,והתרדות טל,נאמר לו שיכול להיות שהוא יהיה בכלא לשנתיים והוא מבקש ממני שהקל עליו כשאני נותנת עדות.ומצבו הנפשי רע,ולי יש רגשות,הוא עבר ילדות קשה,וגם הבריאות שלו לא היתה טובה הוא סבל לפני כמה שנים מסרטן ועבר טיפולים כואבים,וטופל על כדורים פסכיאטרים,ויש לו עוד כמה בעיות,ויש לו לב טוב,והוא לא רצה שיגרם לי נזק ביד זה לא היתה לו כוונה הזאת הוא רק רצה שהכנס הביתה,השאלות שלי בבקשה..1.האם זה טוב שהוא לא מודה או לא טוב, 2.האם מותר לי בסוף העדות לומר דברים טובים עליו מבלי שזה יפגע בי חוקית..ומה מותר לי להגיד ומה אסור לי להגיד? והכי חשוב לי מה אוכל להגיד לשופט בכדיי שיקל עליו ולא יכניס אותו לכלא לשנתיים.הוא באמת לא התכוון לגרום לי לחבלה זה קרה מתוך איבוד שליטה עצמית,ויש לו בעיה של התפרציות זעם לעיתים,וכל מה שאני רוצה זה שהוא ילך לטיפול לסדנא.ואז לא הפחד ממנו,מה לעשות בבקשה? איך לפתור את הבעיה שמציקה לי,בתאריך 19 לפבואר 15 אני אמורה לתת עדות ולספר הכל,אני עדיין אוהבת אותו,למרות שכולם נגד הקשר.איך מצילים את המצב הזה? תודה מראש מדניאלה
דניאלה שלום,
את לא שק האגרוף של אף אחד. אם בן הזוג שלך לא יהיה מוכן לעבור טיפול ע״י לקבל כלים ולהשתנות-הוא יקבל הרתעה בצורה של תקופת מאסר כזו או אחרת. אין ממש הבדל אם הוא הודה בחקירה או לא מכיוון שתיקים כאלה, לרוב, לא מתנהלים באמת והנאשם מודה בביהמ״ש בכתב האישום (או בכתב אישום מתוקן, כולל עסקת טיעון בנוגע לעונש).
מכיוון שהוא גם לא לקח אחריות, ככל הנראה, בפני קצינת המבחן שהכינה בענייני תסקיר מעצר-היא הביעה חשש שהוא יפגע בל שוב ולא המליצה על שחרורו. לו היה משתחרר-היה יכול לעבור הליל טיפולי ארוך עבורו ועבורכם וגם להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל אבל הוא בחר להישאר בעמדת הקורבן המסכן שמכחיש או שחושב שכולם אשמים חוץ ממנו ואחרים ״גרמו״ לא לעשות את מה שעשה ובדרך זו לא ניתן לתקן דרכים ולקבל הקלה בעונש.
במקרה שלך, הוא בחר שלא להודות ולרוב זו טעות (אלא אם כן עדות המתלוננת במשטרה מלאת חורים וסתירות) מכיוון שזה מביא להחמרה בעונש (יותר נכון ל״אי הקלה״ בעונש בעקבות חסכון זמן ולקיחת אחריות) במקרה של הרשעה וברוב המקרים זה מסתיים בהרשעה.
אני מייעץ לך להעיד אמת מ-2 סיבות:
1. את לא שק החבטות של אף אחד ורצוי שיבין זאת, גם בדרך של מתן עדותך.
2. ביהמ״ש מוסמך להסתמך על הדברים שמסרת במשטרה המידה שהם שונים, במידה משמעותית, מהדברים שמסרת בעשותך בביהמ״ש.
כמובן שבסיום עדותך, את יכולה לבקש מביהמ״ש לדון אותו לעונש קל.
העונש הצפוי לו, עפ״י תיאורך, הנו מאסר בפועל לתקופה של 18-12 חודשים (לא כולל מע״ת במידה שיש כזה תלוי ועומד). הוא יכול לקצר תקופה זו לרמה של 12-10 חודשי מאסר, לו יסכים להודות ויגיע להסדר טיעון עם התביעה.
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד שי שקד
053-8007583
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
סהר שלום רב, חוק סדר הדין הפלילי קובע כך: "תיק שנסגר בשל חוסר אשמה, יימחק רישומו מרישומי המשטרה". לפיכך תיק שנסגר בעילה זו לא אמור להשפיע על מקום העבודה. בברכה, שי שקד, עו"ד ...
המשך תשובה