הגשתי ערעור על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשונה במסגרת תביעת נכות כנגד קצין התגמולים. הועדה הרפואית הראשונה לא קבעה לי כל נכות בגלל צלקת ממנה אני סובל (אשר גורמת לי לבעיות נפשיות ובעיות בתפקוד המיני), וגם הועדה הרפואית לערערים לא עסקה בצלקת. הועדה לערערים טענה כי היא לא נכנסה לעניין הצלקת משום שהועדה מהדרג הראשון לא עסקה בצלקת, ומשום שלא העלתי את הדברים בפניהם. לטענתי לא אמרתי שום דבר משום שהייתי סבור שהחומר הרפואי שהוצג בפני חברי הועדה (הכולל פירוט רב בנוגע לצלקת ולמצוקה הנפשית) מהווה הודאה שלי במצב זה. האם עצם העובדה שלא "אמרתי בקול רם" על הבעיות מהווה עילה שלא להתייחס לזה?
במידה והחומר הרפואי אשר הוגש על ידך היה מספיק מפורט והערעור שהגשת התייחס לצלקת, היה על הוועדה להתייחס אל הצלקת.
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד רונן אבניאל
053-7105243
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
תוכל לערער על תוצאות הוועדה ולהזכיר את ההתנהגות של הרופא בוועדה. תוכל ליצור עמי קשר וארחיב יותר בנושא. ...
המשך תשובה