שלום אשתי נפטרה מסרטן אחרי 6 שנים, אני לא מונע מסבא (אבא שלה ) שלהם לראות אותם, אבל אני לא רוצה לקחת אותם לבית שלהם כי הבן שלו (אח של אשתי) היה בן-אדם רע ותמיד התייחס לא טוב עליה אפילו צעק עליה מול הילדים ויש לי עדים לזה כולל תצהירים על דברים אחרים שהוא עשה לאשתי. האם יש משהו בחוק שאומר שאני חייב לקחת אותם עליו(סבא)? אמרתי לו שהוא יכול לבוא מתי שבא לו לבקר .הילדים בני 4 ו2 ,אני רוצה להרחיק אותם מהדוד כי הוא דוגמה לא טובה. תודה מראש
ראה שאלתך מאוד מורכבת, אולם באופן כללי קיימים זכויות הסדרי ראיה גם לסבא/סבתא אין המדובר בזכות אוטומטית, אלא בזכות שניתן לאכוף אותה בבית המשפט לענייני משפחה. המלצתי אליך ללכת "בין הטיפות" ולא למנוע מהסבא לראות את הקטינים. אם תהיה חכם אתה עוד עלול להרוויח מכך. לגבי סוגית הדירה אינך חייב לקחת את הקטינים לדירה.
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד אורי דון יחייא
053-6240937
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
חברות למקצוע עסקו בסוגיה זאת והנה חלק מדבריהם
עו"ד יעל
עמ 135/08, נותן להם תקווה.
ביום 03/12/09, נתן הרכב המשפחה בבאר שבע פסק דין מאוד מעניין. פסק הדין הוא מתוך הפדאור.
השאלה שעמדה בפני בית המשפט לענייני משפחה (קמא) היתה, האם לסבים יש סמכות לתבוע הסדרי ראיה עם נכדתם.
יש סעיף אחד, אשר מקנה זכות לסבים להסדרי ראיה עם נכדיהם והוא סעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
סעיף זה קובע כדלקמן :
28"א. מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות בענין המגע בין הורי המת לבין הקטין."
אלא שביהמ"ש המחוזי בבאר שבע חשב אחרת ונתן פרשנות מרחיקת לכת, כדי לאפשר הסדרי ראיה בין סבים לבין נכדתם.
כבוד ביהמ"ש קבע כי :
"אמנם אין נסיבות המקרה דנא נופלות לגדרו של סע' 28 א לחוק הכשרות הקובע: "מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות בענין המגע בין הורי המת לבין הקטין", אולם לשונו הרחבה של סע' 68 (א) לחוק, מאפשרת לבית המשפט "לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניינו של קטין.." (הדגשה שלי צ.צ.), כוללת גם הסדרת מפגשים בין קטין לבין סביו, אם הדבר נדרש לצורך שמירת טובתו של הקטין.
אין חולק כי מלשון הסע' הנ"ל עולה מפורשות, כי קביעת בימ"ש קמא, על פיה ניתן מכוחו לנקוט "אמצעים זמניים" בלבד, הינה שגויה וסוטה מלשונו המפורשת של החוק הקובעת כי ניתן לנקוט באמצעים "זמניים או קבועים". באותו הקשר שגה בימ"ש קמא, כאשר נסמך לעניין זה על האמור בבג"ץ 252/75 פלונית נ. שר הסעד, ל (1), 51, אשר נפסק בטרם תיקון מס' 7 לחוק הכשרות משנת 1983, בו התווספו המילים "או קבועים" לאחר המילה "זמניים".
אשר לתחולתו של ס' 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות בהקשר לזכות עמידה של סבים להסדרי מגע עם נכדם, נחלקו הדעות בעבר בשאלה, האם ניתן ליתן לסעיף 68 הנ"ל פרשנות מרחיבה, על אף ההסדר הספציפי לענין זה בסעיף 28 א' לחוק. מחלוקת זו הינה נחלת העבר לאור תיקון תקנות סדר הדין האזרחי בתק' 258 כא 1 (תיקון תשס"ח 2007), הקובע:"א) הורה הורהו של קטין רשאי להגיש בקשה ליישוב סכסוך בינו לבין הורה של קטין, בעניין קביעת דרכי קשר בינו לבין הקטין להבטחת טובתו של הקטין, לפי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ה-1965; הבקשה תוגש לפי טופס 26ג ותחול עליה תקנה 258 כ(ב1) ו-(ד), בשינויים המחויבים.
(ב) הודיעה יחידת הסיוע שאליה הופנתה בקשה לפי תקנת משנה (א), לבית המשפט כי הצדדים לא הגיעו ליישוב הסכסוך בהסכמה, רשאי מגיש הבקשה להגיש תובענה בעניין."
תיקון זה, סלל את דרך המלך לתובענות סבים להסדרי מגע עם נכדים כפי זו המונחת בפנינו, ואף מלמד בהאי לישנא על כוונת המחוקק, על פיה, סעיף 68 לחוק הכשרות מהווה את המסגרת הנורמטיבית המתאימה לתביעות מעין אלו ואכן נועד, בין היתר, לפתור גם בעיה המתעוררת בעניין הסדרי ראיה בין סבים לנכד למקרה שנסיבותיו אינם נופלות לגדרו של סע' 28 א לחוק. תיקון זה נכנס לתוקפו עד טרם הגשת תובענת הסבים במקרה דנן.
בענייננו, אמנם לא הוגשה בקשה ליישוב סכסוך טרם הגשת התובענה, אך בימ"ש קמא ניסה בעצמו ליישב את הסכסוך בדרך של הסכמה ואף הזמין תסקיר, ומשלא עלה הדבר בידו בשל סירוב המשיבים לשתף פעולה, לא היה מקום למחוק את התובענה על הסף אלא לדון בה לגופו של עניין.
הוסף על כל האמור לעיל, את סע' 3 (ד) לחוק בית משפט לענייני משפחה הקובע, כי קטין רשאי בעצמו "או ע"י ידיד קרוב" להגיש תובענה "בכל עניין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש..", על כן ניתן לראות את הסבים כמי שמגישים תביעה בשם הקטינה כידיד קרוב ואף לצרפה כתובעת. מכאן כי "זכות העמידה" של הסבים בשם זכותה של הנכדה ומניעת פגיעה בה, עולה ואפשרית גם במסגרת פרוצדוראלית זו.
יודגש, כי אין בעצם קיום דיון לגופו של עניין, בכדי להעיד על כך שתמיד טובת הילד מחייבת הענקת זכות ביקור לסבים בניגוד להסכמת הוריו. קיימים אכן מצבים בהן טובת הילד שללה קשר עם הסבים, יחד עם זאת, שלילה על סף של יכולת הסבים לפנות לבימ"ש לענייני משפחה, במטרה לנסות להוכיח כי טובת הנכד וזכויותיו מחייבות הענקת זכויות ביקור וקשר עם סביו, אינה משרתת את התכלית החקיקתית שבבסיס חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, גם לא את תכלית חוק בית משפט לענייני משפחה ואינו עולה בקנה אחד עם "האמנה בדבר זכויות הילד" הקובעת בסע' 5 את החובה לכבד את זכויותיהם וחובותיהם של בני המשפחה המורחבת, ובסע' 8 קובעת את החובה לכבד את זכותו של הילד לשמור על קשרי משפחה כמוכר בחוק.
מושכלות יסוד הן כי טובת הילד וזכויותיו מהווים שיקול ראשון במעלה, על כן מן הראוי לברר את התובענה על מנת לבחון אם טובת הקטינה
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד אורי דון יחייא
053-6240937
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
שלום רב, אינני מכיר את הטפסים המוכנים שבהם משתמשים בעלי דין שמגישים תביעה ללא ייצוג. מציע שתיגש פיזית למזכירות ביהמ"ש ותבקש עזרה. אמור לשבת שם נציג שמסייע עם הטופס המתאים במקרים כאלה. ייתכ...
המשך תשובה
