מדובר על אישה מבוגרת בת 90 שהיא אנלפבית וכן חרשת בשתי אוזניים ללא מכשירי שמיעה. כאשר יש עדות מפורטת שמכשיר השמיעה הוא לא מאחורי האוזן אלא מגבר חיצוני עם מיקרופון חיצוני שממנו משתלשל חוט לאוזניות קשת שהיו צריכות להיות חבושות לראשה רופא מומחה כתב ללא אמצעי שמיעה המנוחה חירשת כך שניתן לאמר בוודאות שללא מכשיר שמיעה המנוחה הייתה חירשת ועיוורת עקב אנלפבית עד אחד אומר שהוא לא זוכר כלום עקב כך שהוא משמש הרבה פעמים כעד והמקרה היה לפני כ 5 שנים והוא לא זוכר.(וסביר להניח שכך אנו לא חושדים בו) והעד השני נשאל וענה כך האם ידעת כי במועד עריכת הצוואה למנוחה היה מכשיר שמיעה? אם כן האם וידאת שמכשיר השמיעה פועל כהלכה? האם וידאת שהמנוחה אכן שומעת ומבינה? אם כן כיצד וידאת? מה הן הפעולות שביצעת על מנת לוודא זאת? התשובה שהתקבלה היא לא זוכר אם ידעתי שלמנוחה היה מכשיר שמיעה ואולם קיימנו שיחה ערה וממושכת עם המנוחה והתרשמתי. כי המנוחה שמעה והבינה כל מילה ומילה הן בשיחה בעל פה והן את תוכן הצוואה מה מובן מהתשובה? האם לאור שמכשיר השמיעה הוא מגבר חיצוני בעל מיקרופון עם אוזניות יש לתת חשיבות שאי אפשר להתעלם מזה? העד השני גם זוכר את העד הראשון ואת המעמד והיכן זה נעשה? אבל את מכשיר השמיעה הוא לא זוכר האם זה נותן כח שלא היה מכשיר שמיעה? האם יש מצב שזה יערער את הצוואה? או שזה טיעון חלש? תודה מראש על הכל
הטענה היא טענה מעניינת שצריכה להיבחן באופן יותר רחב. ממליצה לפנות ליעוץ משפטי.
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד אורי דון יחייא
053-6240937
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
השאלה היא האם פסק הדין היה "פסק דין" סופי שסגר את התיק, או "החלטה" שהיא החלטת ביניים בתיק פתוח? על פסק דין אכן היה צריך להגיש ערעור. לעומת זאת החלטת ביניים ניתנת לשינוי על ידי בית המשפט. בנוסף ...
המשך תשובה