אבי סבל במשך שנים מכאבים קשים בגב התחתון וניתן לו תקופה ארוכה טיפול שמרני בלבד בקופת חולים. טיפולים אלו כללו פיזיותרפיה, תרופות ואף התקנת מחוך גבס. לאחר יותר מ-25 שנה אבי החליט לפנות לניתוח וזאת בעקבות אבחנת פריצת דיסק בין חולייתיץ. הרופאים ניתחו אותו בניתוח מבחירה לאחר בדיקות במחלקה האורטופדית בבית החולים. לאחר הניתוח אבי החל לסבול מכל מיני התכווצויות ופרכוסים ופנה לקבלת ייעוץ בגלל שכאבי הגב לא עברו. בייעוץ הרפואי נאמר לו שהוא סובל מאבן בכליה והאבן רוסקה בטיפול בבית חולים אחר. למרות זה, מצבו הרפואי של אבי התדרדר והוא המשיך לסבול מכאבי גב. לאחר בדיקה נמצא שהוא סובל מפריצת דיסק חוזרת. לכן, הוא נאלץ לעבור ניתוח נוסף באותן החוליות בהם התבצע הניתוח הראשון. לאחר הניתוח השני נותר אבי עם בעיות רפואיות שונות כגון אי שליטה על הסוגרים, חולשה בכף רגל שמאל (ובאצבעות רגל שמאל), דליפת שתן, עצירות וכדומה. כיצד מוכיחים רשלנות רפואית?
ניתוחי פריצת דיסק מסתיימים לא אחת בתוצאות קשות מאלו שנועדו לתקנן. הנוירוכירורגים אוהבים להסביר, שהדבר נובע מכך שאורטופדים - שבדרך כלל מבצעים את הניתוחים האלה - לא מבינים כלום בחוט השידרה, ופוגעים בו. האורטופדים טוענים שהנוירוכירורגים לא מבינים בפריצות דיסק. בין אלה לבין אלה - החולה יוצא משותק. בדרך כלל, נוירוכירורג הוא הרופא המתאים למתן חוות דעת במקרה כזה. חות הדעת שלו תהיה הבסיס להגשת התביעה.
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
