שלום, חזרתי לארץ לפני חצי שנה לאחר תהליך רילוקיישן של שנה בחו"ל (עם אופציה להארכה). אשתי החליטה להישאר שם בטענה ששם הרבה יותר עדיף מאשר בישראל. מעבר לכך, היחסים עלו על שרטון לאחר תקופה ארוכה של התדרדרות עם ייעוץ זוגי שלא צלח. התחתנו בישראל כדמו"י ואני מעוניין להתגרש. אשתי טוענת שאם אפתח בהליכים לגירושין היא תטען לשלום בית, אך היא מוכנה להגיע להסכם תמורת סכום כסף גבוה של כמה מאות אלפים. מנגד, היא בינתיים הגישה טופס בקשה לגירושים אזרחיים במדינה בה היא חיה. נראה שהיא כבר ממשיכה בחייה שם ולא מעניין אותה התהליך בישראל, בטח שלא אני. אין לנו ילדים, רכוש, חובות או נכסים כלשהם. שנינו בגיל ה-30 ואני מעוניין ששנינו נמשיך בחיינו (גם אני וגם היא). כרגע לא יוצא עם אף אחת או מפתח שום דבר חדש בחיי מחשש שהדבר עלול לתת לה כלים כנגדי... האם לרבנות יש סמכות לאפשר לתת לי להתגרש גם ללא שיתוף פעולה או נוכחות שלה (או של נציג מטעמה)? האם יש טעם להתערב בתהליך שהיא החלה בחו"ל? תודה
על פי התיאור שלך, המעבר לחו"ל היה זמני ביותר, ואתם נחשבים תושבים של ישראל, ולכן בהחלט יש מקום להגיש את התביעה בארץ.
בוודאי שיש להתייחס להליך שהאישה פתחה בחו"ל, ויש לבדוק בדיוק מה החוקים במדינה בה היא פתחה את התיק, ויחד עם זאת סביר להניח שטענה שלך באותה מדינה, כי אתם תושבי מדינת ישראל, ועל ההתדיינות להיות במדינה ישראל, תתקבל על ידי בית המשפט בחו"ל, והתיק יטופל בארץ
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
