אני נשואה 30 שנים, יש לנו ילד בן 17 ובן מנשואים קודמים , בן 34 , מתגורר עם משפחה בירושלים. בעלי עובד בתור מכונאי. אני יכולה להודות שלספר טרגדיה משפחתית בפומבי, בפני עצמה היא טראומה פסיכולוגית כבדה , גם ,באמצעות מכתב , להציג היסטוריה משפחתית עם 30 שנות ניסיון קשה, אז אני אנסה לזכור רק את העובדות הנוגעות במצב משפחתי של היום .אני, למרבה הבושה והייאוש שלי, אחד מהקורבנות של אלימות במשפחה מה שנקרא. ההתקפה הראשונה על ידי בעלי עברתי לאחר חצי שנה מיום הנשואים . השימוש המופרז באלכוהול של בעלי , ביום ההלוויה של בעלה של האימה שלי, הוביל לתוקפנות לא מבוקרת כלפי , כתוצאה , על פי הרופאים, קריעה של האוזן השמאלית . אהבה לבעלי , רצון אינסופי לאמין שזה לא יקרה שוב , הובילו אותי לסרב לטיפול במשטרה ולהמשך חיי המשפחה המשותפים . עם זאת, החשש כי בעלי השיכור, מסוגל לביטויים אלימים, תמיד נשאר בראש שלי. בשנת 1991, כחודשים לאחר הגעתנו לישראל, מפגש עם חבר מארצו וצריכה עצומה של אלכוהול הובילו להתעללות פיזית בי ולאיום בסכין כלפי אנשים שהיו בלובי של מרכז המגורים הזמני שלנו. המשטרה הוזעקה, 3 ימים בילה בעלי בכלא ואחרי השיחה שלו, נאלצתי בדמעות לבקש כמה אנשים לא מוכרים , להיות אחראים לשחרורו. השהייה הקצרה שלנו בארץ , אי מסירת מצדי את העובדות הקודמות, הובילו לא להביא את התיק לבית המשפט. השאלה מה גורם לאישה להישאר עם בעלה מרביץ יכולה להילקח מחוץ למובן- אין לי תשובה 30 שנים. מ1991 עד 2002 גרנו בירושלים, ולמרות הבעיות עם בעלי בזמן שתיית אלכוהול לא מבוקרת, הצליחו לבנות קריירה מוצלחת בחברת שופר סל - שנינו סגני מנהלים בחנויות חברה. בשנת 1999, נולד לנו בן משותף, ובשנת 2001 עברנו לגור בערד. במקום החדש במלון בים המלח עברתי דרך ממנהלת חשבונות עד מנהלת רכש ובהמשך סמנכ"לית במלון. הבעל החליט לפתוח עסק עצמאי – נהג מונית . בעיות עם שתיית אלכוהול ואלימות לא פסקו. עם זאת, הרצון לשמור חיים יחד ואב לילד, אהבת בעלי עצר אותי בכל פעם מטיפול משטרתי ורשויות המתאימות. בשנת 2013, בעלי החליט לסגור את העסק הפרטי, לפי ההמלצה שלי (לאורך שנים יכולתי לבסס קשרים עם חברות הפועלות באזור), הוא התחיל לעבוד בחברת מנופי אבי, סניף מפעלי ים המלח. עבדתי עם מאמץ גדול בתקופה זו, העלייה בתפקיד לא נתנה את ההזדמנות לעבוד בלוח זמנים פחות עסוקים. לצערי הרב, בשנים של עבודה בתור עצמאי, נשללה מבעלי יכולת לעבוד בתור שכיר כראוי- סיבולת, סבלנות, תקשורת עם אחראים ואחרי חצי שנה הוא הפסיק לעבוד. וגם במקרה שלי היה מקרא טרגי- עברתי סיטואציה קריטית במקום עבודה במרץ 2014 ואי קבלת טיפול רפואי בזמן הוביל אותי לפציעה תעשייתית מאוד רצינית. הביטוי בריאותי הגרוע של תאונת עבודה – פוסט טראומה , חרדה, ודיכאון. לחרדות, סטרס, פחדי פוסט טראומה הגיע רצון לגרום לעצמי נזק גופני וזה גרם לי במודע להסכים לטיפול רפואי במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. לאחר שחרור, התחלתי לעבור טיפול במרפאות קופת חולים תחת הדרכתו של פסיכיאטר. עקב דעתו של הרופא התעסוקתי, לא יכולתי לחזור לעבודה, וקיבלתי לאחר וועדות של ביטוח לאומי, אובדן כושר עבודה 100%. אני לגמרי אדם שפוי, לא איבדתי את היכולות האינטלקטואליות שלי. בעיות פסיכולוגיות שנשארו - סירוב לתקשר עם חברים ומכרים, יציאה בשום אופן מהבית ללא ליווי של בעלי, חוסר היכולת לנוע בתוך העיר ערד, בשום פנים ואופן. מגבול לערד יש משמעותית פחות מתח פסיכולוגי. ישנם עדיין סימנים של דיכאון, אשר אני ממשיך להילחם קשה בעזרת מינויו של רופא. הבסיס להאמין להצלחת הטיפול היה רצון עז לחזור אל המשפחה בתור אישה במשרה מלאה, אימא, אדם מותאם מבחינה חברתית, כמובן, לחזור לפעילות מקצועית . אני מאוד מודה לבעלי עבור כל סיוע, על הביקורים המשותפים ביד לרופא, פגישות עם פסיכולוג . אני בהחלט מבינה את הצורך להסרת חובותיו על התנועה של אישה בוגרת, בעבר, סופר אדם חברתי, שאפתנית . אני לגמרי לקחתי אחריות כלכלית לכל המשפחה ושחררתי את כל ההפרשות לפנסיה שלי וקרנות והפקדתי לחשבון משותף. אני לא שמרתי לעצמאי בצד אף שקל , רציתי שמשפחה לא תרגיש כלכלי שחליתי . הבעל בעת מחלתי הוחלף כמה עבודות, כתוצאה מחוסר מיומנויות תקשורת. התמכרותו ,תלות באלכוהול גדלה והפכה לשתייה יומית , שהפכה לנורמה של התנהגותו במשפחה. בקשות ודמעות הילד ושלי לא עזרו .בקשות נפגשו עם תגובתו על חיים הקשים, מצבו הפיזי והנפשי עני, ואת הגורם הטבעי של מצבו - המחלה שלי . בשנת 2015, אני עדיין הצלחתי לשכנע אותו לבקש עזרה ולקבל
טטיאנה שלום רב
משאלתך הארוכה עולות סוגיות רבות ומגוונות..
ממליץ שתפני בהקדם לעו"ד המתמחה באלימות במשפחה אשר ייעץ לך ויביא לתוצאה המיוחלת
בהצלחה
עו"ד אמיר לנטון
מנהל פורום אלימות במשפחה
שאלו את מנהל/ת הפורום:
אמיר לנטון ושות` - משרד עורכי דין
053-9386769
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
בילי שלום רב, אכן מדובר לכאורה באלימות. בעלך מתיחס אליך כרכוש כחפץ, תוך שימוש באלימות מילולית ואיומים ותוך מניעת חופש תנועתך. עליך לקבל החלטה עם עצמך האם את יכולה להמשיך לחיות כך, או שנוטלת גורלך בכ...
המשך תשובה