איפה עובר הגבול בין אלימות לבין אי הסכמה לגיטימית?

בעלי ואני נישאנו לפני כמה חודשים, אנחנו יחד מעל חמש שנים. הוא משתכר היטב כאיש הייטק ואני סטודנטית ומרוויחה מעט מאוד במהלך תקופת הלימודים. לפני תקופת הנישואין לא הרשתי לעצמי לבקש שיסייע לי בקניית רכב. לרוב הוא נותן לי להשתמש ברכב שלו אך מתנה זאת בכך שאקח אותו ואחזיר אותו מהעבודה, אבל ככלל ברירת המחדל היא שהרכב תמיד אצלו, ואם אין משהו קונקרטי שלשמו הוא צריך את האוטו אני יכולה להשתמש - שוב בתנאי שאני לוקחת אותו ומחזירה אותו מהעבודה. לאחר הנישואין העלתי את רצוני לקנות רכב והוא אמר שאנחנו מנסים לחסוך לבית ולכן לא נקנה רכב, התרצתי ואמרתי שאני מבקשת את הרכב פעמיים בשבוע מבלי לקחת ולהחזיר אותו, והוא לא מוכן. הנוחות שלו קיימת, היא לא נפגעת לא משנה מה קורה, כלומר - אם רכב הליסינג מהעבודה לא היה הוא היה קונה לעצמו רכב, אבל לי לא. ככלל הוא לא עונה לטייפקאסט של אלימות כלכלית, לא מתחקר אותי לגבי כל הוצאה כספית ולא מטיל אימים, אבל בהוצאות גדולות יותר כגון הוצאה על אוטו (אגב זו דוגמא - זה יכול להיות גם לגבי הוצאות אחרות ששוויין גדול מכמה עשרות או מאות שקלים) הוא מרשה לעצמו לקבל את ההחלטה לבד כמו על מחשב בשווי 14000 ש"ח שהוא רוצה לקנות וקונה לעצמו. האם מדובר בתחילתה של אלימות כלכלית? או שזוהי אי הסכמה מקובלת? חשוב לציין שהוא לא מונע ממני באופן פיזי קניית רכב שהרי החשבון הוא חשבון משותף ויש לי גישה מלאה אליו, אך התנהגותו או עצם העלאת נושא שאקנה רכב בעצמי גורמת לריבים והאשמות וטענות שאני לא יכולה לעשות זאת מבלי להתייעץ.

שלום רב האמור בשאלתך ראוי ורצוי שיידון במסגרת הליך של יעוץ זוגי רצוי לעשות זאת כמה שיותר מהר, וזאת עוד בתחילת הנישואין ועל מנת למנוע החמרה במצב יש לאפשר לשניכם להעלות את אשר ליבכם, ובאמצעות יועץ זוגי לנסות להבין הבעיה, ככל שקיימת. בהצלחה

שאלו את מנהל/ת הפורום:

עו"ד אמיר לנטון

053-9386769

המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר