התגרשתי כשהיא הייתה בת חודשיים ואחיה בן שנתיים. אני בזוגיות שניה וטובה עם ילדה משותפת. אנחנו גרים בבית חם ואוהב ויציב, ובן זוגי הוא לה אבא שני. הגרוש שלי איש קשה ועקשן, שאוב מאד את הילדים אבל לא באמת מקסיב לרצונותיהם. בת ה11 שלי בשיחות אינספויות איתו - לא רוצה לישון אצלו סופשים יותר, אני לאמכריחה והוא מסכים שהיא תישן בבית כשמחזיר אותה בשישי בערב. לאחרונה היא במצוקה נפשית קשה - אומרת שלא רוצה יותר לבוא אליו בחיים, ורותצה לראות אות פעם בשבוע ול פעמיים. אני מנסה לחזק אותה - אמרתי לה שאני יותר לא מחריכה אותה ללכת אליו. יש לו התפרצויות זעם והתעקשויות שמקורן בשליטה - לא מסיכם לה ללכת לקייטנה שהיא רוצה מאד כי רב עם מנהל הקייטנה ודברים כאלה. היא כועתסת עליו ואומרת שלא רוצ הלראות אותו יותר, אבל נתונה לשיחות אינסופיות ולחצים. אני לא יודעת מה לעשות. אם אתערב זה עלול להתפרש אתצלו כהכרזת מלחמה או חלילה ניכור הורי. אם אני לא מתערבת אני מרגשי השהי אמתמודדת לבד עם מכבש ושחובתי לעזור לה. כרגע אני מסתפקת בלומר לה שאנחנו לא מכריחים אותה ושאם היא לא רוצה לראות אותו כמה ימים או יותר - זו זכותה. ושהוא צריך להתמודד עם העסים שלו ותוצאות ההתנהגות שלו. שאולי אז יבין. האם אנח פועלית נכון..? האם לתהערב או לא? והכי חשוב - החל מאיזה גיל מותר לילדים להחליט לבד אם הולכים להורה השני או לא..??? הקשר שלהם חשוב לי אבל בהתתנהגות שלו הוא מדרדר את היחסים בינהם. מה עושים??
היי
גיל הילד הנו עניין חשוב.
בהחלט בתך נמצאת בגיל בו היא יכולה להביע רצונה.
אם את חשה במצוקה ממש גדולה את בהחלט יכולה לפנות להליך משפטי לגבי צמצום זמני הראיה והלינה.
מומלץ לברר עמה, מדוע היא כ"כ מסרבת ללכת אליו ואולי אף לערב איש מקצוע כמו פסיכולוג ילדים בכדי לבדוק מה ניתן לעשות טרם ההליך המשפטי.
עו"ד מיכל זלינגר
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד ומגשרת מיכל זלינגר
053-9428459
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
אודי זה ייחשב כהסדרי ראיה נרחבים. אבקש להסביר שמשמורת משותפת זה לא רק הלינה אלא ממש לקחת אחריות משותפת לגידול. למשל, ילד חולה אז אתה נשאר עמו בבית וכדומה. עו״ד מיכל זלינגר...
המשך תשובה