שלום רב, בני בן 10 לא מסתדר עם אביו, אנחנו גרושים כבר 8 שנים. עד לפני שנתיים הילד היה נוסע אליו כל סוף שבוע שני (לרוב לא בהתלהבות) ופוגש אותו לאחה"צ אחד אחת לשבועיים. בשנתיים האחרונות הילד לא רוצה לנסוע ובאופן שיטתי מתחמק ומתלונן שמקבל יחס לא ראוי תוך סיכון חייו ונהיגה באלימות כלפיו. ב-3 חודשים האחרונים לא הסכים לנסוע בכלל וגם לא הסכים להיפגש עם אביו אפילו בסביבת הבית, לא רוצה לראות אותו בשום אופן. הנושא היה בדיונים של בימ"ש והאב חויב להסכים לגשת עם הילד לטיפול אולם למרות שאני ניגשתי למכון המטפל אביו מסרב לעשות זאת (למרות שיש החלטת בית משפט המחייבת אותו לעשות כך) ובינתיים, לבקשת הילד, אני מאפשרת לו לא לנסוע אם לא רוצה בכך. ברור לי כי טענות הילד יש בהן אמת (מכירה את הנפשות הפועלות) אולם הנושא לא נסגר גם בבית משפט. מה עושים?
ענבל,
מאוד קשה להשיב לך מבלי להכיר את התיק.
מקריאת שאלתך עולה כי יש הליכים רבים בתיק - ויש להמשיך לפעול על פיהם.
אם ישנה החלטה המחייבת את האב לגשת למכון לצורך טיפול עליו לעשות כן, ואם אינו עושה כן אולי כדאי להגיש בקשה לבית משפט שתחייב אותו לעשות כן.
או אולי כדאי להניח לזה ולבחור לא לעשות דבר...
אשוב ואדגיש כי קשה לייעץ לך בעניין כ"כ נקודתי , מבלי להכיר את התיק.
עו"ד מיכל זלינגר
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד ומגשרת מיכל זלינגר
053-9428459
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
אלה, אם יש החלטה שיפוטית הקובעת את הסדרי הראיה - את חייבת לקיימה. אם אין החלטה שיפוטית , אז מראש אינך חייבת לתת . עו"ד מיכל זלינגר...
המשך תשובה