אני גרושה כבר שלוש שנים. שני ילדים בגילאי 7 וחצי ו 4 וחצי. במקרים רבים הילדים מביעים חוסר רצון ללכת אל האב לפי הסדרי הראייה שנקבעו שהם פעמיים בשבוע כולל לינה וכל שבת שניה. והסיבות שלהם היא כי לא טוב להם שם מכל מיני סיבות. ושאלתי היא, מאיזה גיל אני רשאית לכבד את רצונם, או חוסר רצונם ולא לשלוח אותם כשהם לא רוצים? האם אפשר לעגן משפטית את האפשרות הזו לפי גילאי הילדים.? כרגע אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי ללא מילים כלפי הטענות שלהם ובעצם מאלצת אותם ללכת בעל כורחם וזה ממש קשה. זה מלווה בבכי והתקפי זעם. אתמול הגדול התיישב על הריצפה ברציף הרכבת וסירב לעלות לרכבת. ובכה כמעט כל הדרך. מציינת שהאב מאוד מתעקש על הסדרי הראייה ומאוד רוצה לקיים אותם אבל לא מתאמץ לפתור את הנסיבות שבגללן הם לא רוצים לכת אליו. תודה.
אתי שלום,
ככלל יש לכבד הסכם - ואין כאן שאלת גיל.
כמו כן, יש לברר מדוע הילדים אינם רוצים ללכת לאביהם. אם אין מדובר בהתעללות או פגיעה בשלומם ורק סיבות "טכניות" זה יהיה מאתגר יותר לעזור לך.
כמובן שככל שהם גדלים קולם נשמע יותר .
יחד עם זאת בהחלט ניתן להגיש תביעה לשינוי הסדרי ראיה, בניסיון לצמצם את ההסדרים.
ייתכן שאף יש צורך בפיקוח מסוים ובדיקה שתעשה באמצעות פתיחת הליך שאף תחקור לעומק , מה מפריע לילדים, בעת השהייה אצל אביהם.
עו"ד מיכל זלינגר
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד ומגשרת מיכל זלינגר
053-9428459
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
היי לא התייחסת בשאלתך לעניין הכי חשוב: האם היא אמא טובה ומטפלת בילדה? העובדה שיש לה הפרעה דו קוטבית פחות מעניינת כאשר האימא מודעת לבעיה מטפלת בה והיא מאוזנת. עו״ד מיכל זלינגר ...
המשך תשובה