שלום רב. אני גרוש מזה 12 שנים. לאורך שנים בנינו הסכם מסודר ואף התגמשנו אחד עם השני והכל לטובת הילדה. בשנה האחרונה חלה החמרה לדעתי ולרעתי ולרעתי בתי. אין היא מגיעה אלי באופן סדיר ואין היא מתראה עימי על פי מה שנקבע בהסכמים בעבר וכן אף היותי אדם הנוטה לפשרות הגיע למצב שאנו מתראים רק כמעט אחת לחודש. גם אני וגם גרושתי הקמנו משפחה מחדש אך נראה כי השפעת האם לאורך שנים גרמה לפגיעה ממשית בקשר הילדה עימי. לציין כי המשמורת ניתנה לאם עליה לא עירערתי אף פעם אך ברור היה לנו כי האפוטרופוסות משותפת וכל צד על כל מהלך שיבקש לעשות צריך לקבל את אישורו של הצד השני בכל הקשור לבתנו המשותפת. האם בזמן האחרון עונה למצב זה כי אינה מתערבת בהחלטות הילדה כי היא גדולה (בת 16) והיא תומכת ככל הניתן בהחלטותיה ונראה ששכחה כי יש צד נוסף במשוואה. אלו פעולות עלי לנקוט מעבר לשיחות שכבר ניהלנו בנושא, גרושתי, הילדה ואני. תודה.
שי
אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע ,פסיכולוג ילדים.
בגיל 16 בית המשפט ידו קצרה מלהושיע ,לילדה יש כבר חיים משלה ורצונות משלה....
מה שכן, יש קורלציה חזקה בין מזונות להסדרי ראיה וקיום קשר בין ילד להורה - ייתכן,שיש מקום להפחית את המזונות עקב סירוב הילדה לקיים ביקורים.
תקליט את כל השיחות ותעד את כל הניסיונות ליצירת קשר .
עו"ד מיכל זלינגר
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד ומגשרת מיכל זלינגר
053-9428459
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
היי, אין ספק שמרחק של 70 ק"מ - מונע משמורת משותפת. לדעתי, לא תקבע במקרה הזה משמורת משותפת. אולם, ייתכן שבית המשפט לא יראה בדרמטיות איחור לבית הסר ביום א פעמיים בחודש. אז לשיקולך עו"ד מיכל זלינגר...
המשך תשובה