שלום, מכיוון שחיפשתי פורום לרשלנות רפואית, אך לא מצאתי את תחום הפסיכיאטריה אשאל כאן, מקווה שאין עם כך בעיה. אימי סובלת מסכיזופרניה פראנואידית ומאובחנת מזה 20 שנה לפחות. בשנה וחצי האחרונות היו לה מספר אישפוזים כפויים מכיוון שהפסיקה לקחת את הטיפול שלה (על דעת עצמה) והיוותה סכנה לעצמה ולאחרים. באישפוז האחרון היא הוצמדה חזרה לרופאה המטפלת שלה שאיבחנה אותה במחלה כדי שזו תמשיך לתת לה את הטיפול בכפייה שניתן לה (חצי שנה). אותה רופאה נטתה "להאמין" לדבריה של אימי (הבטחות שתמשיך את הטיפול גם אחרי שתסתיים הכפייה) למרות שלמשך 20 שנה היא מעולם לא התמידה בטיפול והדבר היה ידוע לרופאה. לאחר שזמן הטיפול בכפייה תם, אימי הפסיקה את הטיפול התרופתי (והפסיקה ללכת אליה) ובעקבות זאת התחילה להתדרדר. כשראיתי אותה לאחרונה (אני מתגוררת בחו"ל) היא ירדה משמעותית במשקל (לפחות 20 קילו) והיה ניתן לראות שהיא מזניחה את עצמה ברמה שמסכנת חיים, פניתי מייד לרופאה הפסיכיאטרית שלה והתרעתי בפניה על ההזנחה הכללית של הבית (היגיינה) ושל עצמה (היא רזתה לפחות 20 קילו בחודשיים). לטענתה אין בכך מספיק כדי להוות אישפוז כפוי היות שהיא לא מסכנת את עצמה. במשך החודש ששהיתי בארץ ובאתי אליה יכולתי לראות איך היא ממשיכה להתדרדר, אבל לא עושה שום דבר "מסוכן לעצמה ולאחרים" שעומד בקריטריונים שהציבה הפסיכיאטרית (למרות שאישפוזים כפויים קודמים דרך הפסיכיאטר המחוזי נעשו ע"י רופא המשפחה) מלבד העובדה שהיא המשיכה להרזות עוד ועוד. ביום האחרון שלי לחופשה התקשר אחד השכנים שמודע למצבה לאבי (גרוש ממנה) והודיע לו שהיא מתנהגת מוזר והיא איימה על אחד השכנים, כשהגענו היה נראה כי היא רזתה 10 קילו נוספים. הצלחנו הפעם לשכנע אותה לנסוע איתנו לבית חולים נפשי, וזאת אחרי ששוב פניתי לפסיכיאטרית שלה והתרעתי בפניה שוב על האיומים שלה כלפי השכנים והירידה החדה הנוספת שלה במשקל. היא כאמור, שבה ואמרה שאין לה מה לעשות ושזה לא מספיק. בבית החולים אישפזו אותה בכפייה במחלקה סגורה מכיוון שהיא ירדה במשקל בצורה דרמטית (30 קילו ממה שהבנתי) והיא עשתה זה במודעות מלאה שיש לה "כוחות על ושאינה יכולה למות גם אם אינה אוכלת" ושהיא פשוט הרעיבה את עצמה. בבדיקות דם היו לה חסרים חמורים ביותר בויטמינים ומינרלים, נתגלתה אצלה בעיה בלב כתוצאה מההרעבה הממושכת, היא עברה (פעם ראשונה בחייה) התקף פירכוסים מסוג גראנד מאל לאחר שבועיים של אישפוז בבית החולים, והרופאים המטפלים אמרו שהיא לא הייתה שורדת עוד זמן רב אם הייתה ממשיכה כך. שאלתי היא, האם יש לי עילה לתביעה נגד הרופאה הפסיכיאטרית המטפלת?, התראתי מולה טלפנית כמה וכמה פעמים על הירידה המשמעותית שלה במשקל והחוסר אכילה שלה (קונה בסופר וזורקת בסוף הכל לפח בתירוצים פראנואידים) אבל היא לא עשתה בקשר לכך דבר, רק חזרה ואמרה ש"אין לה מה לעשות עם זה" וש"על דבר כזה לא מאשפזים בכפייה". למרות שהיא היוותה סכנה עצומה לעצמה, ואת התוצאות אפשר לראות גם אחרי שבועיים של אישפוז וההתקף פירכוסים והבעיות לב שהופיעו עכשיו. תודה
שלום רב,
יש להיוועץ עם מומחה מתאים על מנת לבחון את טיב הטיפול הרפואי שניתן לאמך.
בברכה,
אופיר.
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר