אספר את סיפורי בקצרה. אני יוצא בשאלה, גרוש עם שני ילדים, אחד בן 11 והשני בן 12, גרושתי התחתנה עם חרדי. אני בא לבקר את הילדים שלי פעם בחודש למשך שעה ורבע בתוך סלון של שכן שלהם (עם דלת פתוחה). הילדים מאוד מבואסים מזה שאני בקושי רואה אותם, ומבקשים שאבוא לראות אותם יותר וגם שיוכלו לבוא אלי הביתה. הם רוצים לראות איך נראה הצד שלי ולהחליט אם להישאר לגור אצלי. (לפי מה שנראה לי עכשיו, הם לא יישארו דתיים) הם מתקשרים אלי כל הזמן בשקט (כי לא מרשים להם) ומתחננים שאני יפעל שאוכל לבוא לבקר אותם יותר. אני לא יודע מה לעשות בנידון, אני לא חושב שבשלב זה אני כבר רוצה לגדל אותם כי גם אני רוצה לבדוק איך אני מתקשר איתם באופן יותר צמוד. אבל אני כן חושב שאני מסוגל לקחת אותם קצת אלי ולעשות איתם יותר היכרות. מה אני אמור לעשות בנידון? חשוב לציין כי עד עכשיו אשתי ובעלה טיפלו בילדים ושילמתי מעט מאוד מזונות, 600 ₪ לילד. הם הסכימו לקבל סכום נמוך תמורת זה שאני לא בא לבקר את הילדים יותר מדי. השאלה היא, עכשיו שהילדים בעצמם מביעים דעה מוחלטת לגבי רצונם, האם בית המשפט (הרבני או הכללי) יתחשב בילדים ויקבעו את הדין על פי רצונם, או שיתחילו ללעוס אותי בשאלות כמו: למה אתה נזכר עכשיו? למה אתה משלם מעט מזונות? כמה כסף אתה מרויח? וכדומה.
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
