תקנה 476 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "המצאתו של כתב בית-דין היא במסירתו או בהושטתו של עותק או העתק הימנו...". תקנה 477 מוסיפה וקובעת "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו...". לאור האמור, מהו העיגון הנורמטיבי המתיר לבצע המצאה באמצעות דואר רשום, כאשר אין כל וודאות שמקבל הדואר הוא הנמען עצמו? זאת ועוד, לעיתים מבוצעת המצאה ע"י שליח המגיע למקום 3 פעמים, ואם הנמען אינו נמצא שם - הוא מדביק את המעטפה על הדלת ובכל מסתיים הליך ההמצאה. אז מהו העיגון הנורמטיבי המתיר לעשות כן? האם זה מוסדר בחקיקה, בפסיקה או במקור נורמטיבי אחר? לתשובתכם אודה,
גדי שלום,
אציע לך לשלוח את המסמכים בדואר רשום עם אישור מסירה על מנת שתהיה ברשותך אסמכתא שהנמען קיבל את דבר הדואר.
בברכה,
נטע כהן, עו"ד
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
לצערי לא קיבלתי כל תשובה לשאלתי.
אני שב ושואל מהו העיגון הנורמטיבי המתיר להמציא כתבי בי דין בדאר רשום עם אישור מסירה?
הרי יתכן שלא הנמען הוא זה שיחתום על קבלת המכתב (למשל אם הנמען לא בארץ)?
עוד יתכן שהשליח של הדואר יגיע למקום 3 פעמים, ולאחר שיגלה שהנמען לא נמצא, פשוט ידביק על הדלת את המעטפה?
כיצד המצאה זו עולה בקנה אחד עם דרישות תקנות 476 ו-477 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיהן יש להמציא את כתבי בי הדין לנמען גופו?
האם זה מוסדר בחקיקה, בפסיקה או במקור נורמטיבי אחר?
לתשובתכם אודה,
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
