שאלות בנוגע לקבלת דוח חניה על מדרכה

שלום רב, אתמול קיבלתי דו"ח על חניה על מדרכה באיזור התעשיה תלפיות בירושלים.המקום נמצא בשינויי טוואי הכביש ולצד הכביש שניסלל ישנו שטח לא סלול גדול עם אבני כורכר אשר לא נועדו להולכי רגל ושם חניתי .האם מדרכה צריכה להיות סלולה או עם אבי מדרכה כדי להיות מוגדרת כמדרכה? אודה לכם על תשובה

"מדרכה" – חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו; לפיכך ,מדרכה לא חייבת להיות חלק מוגבה כמו שחשבנו אלא כל שטח בצד הכביש. כל שטח?ומה למשל יחול על כביש הערבה?כל החולות שליד הכביש אסורים בחנייה? בית המשפט מוצא עצמו מתפתל בעסקו בנקודה לא בהירה זו . השופט שרעבי אימץ פרשנות קודמת של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן, לגבי הגדרת "שולי הכביש" שבתקנות התעבורה, וציין את הדוגמא שהביא על "כביש הערבה", שמשני צידיו חולות ומדבר, ומכך ברור כי אין שולי כביש הערבה יכולים להוות "מדרכה". מכאן שאמר בית המשפט את דברו – לא כל שטח ליד הכביש יחשב למדרכה. ויש אי הסכמה בין הוראת החוק לבין הבנת בית המשפט. הבעיה האמיתית נעוצה דווקא בהמשך המשפט – "ומיועד להולכי רגל".מה בעצם קובע מה מיועד ומה לא מיועד? הרי לא כתוב שלט על שטחים שנמצאים ליד הכביש אם הם מיועדים או אינם מיועדים להולכי רגל. המחוקק לא קבע שמדרכה הוא שטח צריך להיות סלול או כבוש ולא קבע את רוחבו או את צורתו .לו הגדיר המחוקק בצורה מדויקת מה היא מדרכה, היה ברור לנו יותר לזהות את המקומות הנחשבים למדרכה. ניסוח מהסוג הקיים היום מייצר ערפול שממלכד את הנהג,מכאן גם ברור שאין לעירייה עניין בהבהרת הנושא ותיקון חוקי העזר העירוניים. ומה בדבר רוחב המדרכה?האם מדרכה ברוחב 100 מ' דינה כדין מדרכה ברוחב 3 מ'? האם נגרמת הפרעה להולכי הרגל במדרכה רחבה? נהגים רבים זעמו על רישום דו"ח,לא מסכימים שחנו על שטח שנחשב "מדרכה" ומבקשים את עזרת בית המשפט. מכאן נדרש בית המשפט לסוגיה האם באמת כל השטחים ליד הכבישים הם "מדרכה" ואסור להחנות עליהם? השופטת יהודית שיצר החוותה דעתה בנושא: בנסיבות אלה, ולו רק משום שנוצר, לטעמי, ספק סביר, אצל אזרח מצוי, שאינו מסוגל לעסוק בפרשנות מורכבת של חוק בסיטואציות יומיומיות פשוטות, ואינו יכול ואינו צריך להיעזר בעורך דין צמוד כדי לשמור על נורמות יומיומיות פשוטות, מן הראוי שהרשות תציב תמרור כדי להזהיר ולמנוע ספקות וריבוי התדיינויות מיותר. תכלית החוק היא, בסופו של דבר, רווחת הציבור ובטחונו, ואין לגזור על הציבור גזרות שאינן ברורות דיין. אשר על כן, בשל הספק שנותר בהעדר ראיות חד-משמעיות לכאן או לכאן, אני מקבלת את הערעור ומזכה את המערער מחמת הספק. לפיכך אמר בית המשפט:אם רוצה העירייה להשאיר את הניסוחים הלא ברורים כמו שהם ,תואיל העירייה ותשלט את המקומות כדי להזהיר ולמנוע ספקות.

שאלו את מנהל/ת הפורום:

עו"ד שי שקד

053-8007583

המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר