שלום, לפני חודש עזבתי את עבודתי. לצערי ביטוח לאומי מסרב לתת לי דמי אבטלה בטענה שהתפטרתי מסיבות שלא מוצדקות. אך התפטרתי מסיבות מוצדקות! 1. גיליתי שאני מקבל פחות ממה שאמרו לי בראיון עבודה. גיליתי שבשכר השעתי שלי מגולמים כל התנאים הסוציאליים שלי (ימי חג, חופשות, הבראה) חוץ מפנסיה. אומנם הגילוי היה אחרי שנתיים של עבודה. אך גרם לי להרבה כעס ותחושת רמייה שחוויתי, מה שהקשה עלי להמשיך לעבוד שם, ובנוסף גם גרם לסכסוך עם המעסיק מה שהקשה עלי עוד יותר להמשיך להגיע לעבודה יומיום. 2. העבודה גרמה לי ללחץ נפשי ותחושת חנק. היא היתה בערבים, ולא היה לי פשוט לקחת חופשים, כי הפעילו עלי לחצים מאד גדולים להשאר (טענות של הפסד כספי מהמעסיק וכו..) . הייתי חייב לזייף מחלה בשביל לקחת חופש. עבדתי בה שנתיים. התנתקתי מאנשים (בגלל השעות ההפוכות) ראיתי שאני כבר לא בקשר עם החברים שלי, ושאין לי חיים חוץ מהעבודה. התחלתי להרגיש שהחיים שלי הולכים למקום לא טוב, הרבה בדידות, ולכן עזבתי. 3. הרגשתי שהמעסיק לא היה ישר עם הלקוחות, ואני הייתי צריך לעבוד איתם, מה שגרם לי להרגשה מאד לא נעימה במהלך עבודתי. ותחושת אשמה של לקיחת חלק ברמאות הזו. מכל הסיבות האלה הרגשתי שלא היתה לי ברירה אחרת אלא לעזוב. האם משהו מהדברים שאמרתי יכול להיות עילה מספיק טובה לקבלת דמי האבטלה? האם אצטרך להוכיח אותם? והכי חשוב- כמה קשה לקבל דמי אבטלה מסיבות כאלה "אישיות" / תחושתיות? אשמח שתפרט כמה שתוכל בבקשה, תודה רבה!!
ולטעון את הטיעונים שבשאלתך, אולי בית הדין
יהיה באותה דעה. לא אוכל להרחיב בתשובתי כאשר אין מולי
מסמכים רק אציין כי נתקלתי כבר בתיקים חזקים יותר.
סיבות כמו "אין לי חיים חוץ מעבודה" וכו', לא כל כך תופסות..
אם במכתב הדחייה נרשם כי אתה יכול לפנות לסיוע המשפטי,
אולי שם תוכל לקבל הערכה יותר מפורטת לגבי סיכויי הצלחת ערעור, אם יוגש.
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
