אני ידועה בציבור שחיה עם בן זוג באותו בית כבר 6 שנים. לשנינו יש ילדים מנשאים קודמים ובת אחת משותפת, כולם קטינים. הילדה שלי מנשאים הקודמים והילדה המשותפות חיות יחד איתנו והילדים שלו עם אימם, למרות זאת הבן הקטן יותר (בו מדובר) מעביר את מרבית זמנו בביתנו, כולל אוכל, שינה וכ"ו. אני פונה בשאלה בעניין זכויותי כאם חורגת לאחד הילדים שמעביר את מרבית זמנו בביתנו והקשר בנינו טוב ונעים. הנני מעוניינת לדעת כיצד עליי להתנהל כי אנני יכולה לשתוק יותר אל המצוקה אליה אני עדה. שאלתי היא: אני עדה לכך שהילד סובל נפשית (ופיזית, אגיע לשם) בצורה קשה. הוא אף דיבר על התאבדות ואומר דברים כמו "הם לוקחים ממני כל מה שמשמח אותי בחיים, למה זה מגיע לי, אני לא עושה כלום" סבתו וסבתו משפילים אותו בדרך קבע. קיימות השפלות פומביות ובמקומות ציבוריים ממשפחתו (אימו ואביו הביולוגים), שאביו הוא גם בן זוגי, אך כאשר אני מפנה את צומת ליבם לסבל שהוא משתף אותם בו כפי שהוא משתף אותי, לא רק שהם אינם נענים למצוקתו, הם מוסיפים אליה. הילד אינו ילד בעייתי או "עבריין" הוא מתקשה בבית הספר מבחינה לימודית והנני מניחה כי ישנו קשר בין מצבו הנפשי לכך,אך הוא מגיע הביתה אחרי בית הספר, עושה המותל עליו, מעביר זמן עם אחותו הפעוטה ואחותו החורגת ואף עוזר במטלות בית. כאשר פניתי להוריו על מנת לשוחח על מצוקתו, הם ביקשו ממני לא להתערב בטענה שאין לי זכות (אני מכירה אותו כבר 6 שנים ובשנה האחרונה הוא נמצא מרבית זמנו בביתנו) ואף להתרחק ממנו ולא לתקשר איתו כלל!! רק כי אמרתי לו את זכויותיו כילד בישראל, כמו למשל העובדה שסגן מנהל בית סיפרו הכה אותו כי הוא התחצף קצת (הוריו לא עשו כלום בנדון) וזכותו להתלונן עליו לרשויות החוק. קשה לי נורא עם המצב הזה, אני מודאגת מהיחס של אביו כלפיו שהגיע לידי אלימות פיזית קשה יותר מפעמיים,בנוסף למילים שנאמרו כמו למשל "אתה חמור, טיפש, לא מבין כלום, לא תגיע לשום מקום, כלב" ועוד מיני רבים. מעבר לכך פעמים רבות הוא הציג בפני כי משפחתו שונאת אותו ומפלה אותו אל מול אחיו הגדול, שניהם בני עשרה, והבדל הגילאים בינהם הוא שנתיים בלבד (17 ו15) . עם זאת לאחיו מותר דברים שלו אסור והוא מבחין בכך. ועדה פסיכולוגית שנערכה בבית הספר, בעבר אף הוכיחה כי יש לו איקיו מעל לממוצע גיל, הוא נער אינטליגנטי ויכול להבחין מה קורה סביבו. הסיטאוציה כמובן גם נוגעת אליי בשל ילדתנו המשותפת (עם הילדה שלי הוא לצערי בקושי מנהל קשר). אני מודעת כי המצב נשמע רע מאוד ושאלה עולה "מדוע אינך עוזבת" זה נושא אחר אינו רלוונטי כאן כרגע, אלא אם זה היעוץ שאקבל. ארצה להוסיף שמאז שהתחלתי להראות התערבות בעניין הוריו אף ממצאים כי הוא מרגיש אליי רגשות אל מעבר ליחסים הוריים ולכן הוא מעביר מרבית זמנו כאן (בביתנו) . אני רואה בזאת מהלך מלוכלך של הוצאת דיבה על שמי,שהגיע לאחר התערבותי בעניין. הנער סיפר לי על מצבים של אלימות נפשית והתעללות הרבה לפני שהגעתי לחיי אביו בכלל. לכן אין שום סיבה לעלות האשמות מסוג זה כלפי, אך המהלך ברור. שנשאל על ידי מדוע בוחר להעביר את זמנו כאן יותר מאשר בביתו אמר תחילה כי "הוא מרגיש יותר בטוח איתי ואני מבינה אותו", לאחר אלימות פיזית מצד אביו הוא הצהיר בפני שלא מרגיש בטוח בשום מקום. אני מעוניינת לדעת מה הן זכויותי/חובותי ואם בכלל , אנא חזרו אלי בהקדם
שאלתך אינה יכולה לקבל מענה במסגרת פורום משפטי זה. את מוזמנת ליצור עמי קשר .
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
