ועדת כושר עבודה.- מחלה שלא קשורה לנכות.

אם הוכרתי כנכה בגין אסטמה ועוד נכויות נוספות והוכרתי כמי שיכול לעבוד רק 4 שעות ביום. עבדתי 4 שעות ביום כאלקטרונאי במשך 12 שנים וקיבלתי השלמת תט"ר 4 שעות בסך 2900 ש"ח כיום, וזאת בנוסף לתגמולים של אחוזי הנכות.

לפני כחצי שנה התגלתה אצלי מחלת הסוכרת ואני בגללה סובל קשה ולא יכול לעבוד בכלל. אגף השיקום לא הכיר במחלת הסוכרת כי זה תורשתי וכו...לא התווכחתי איתם והלכתי לביטוח לאומי ואמרו לי שיש לי אי כושר של 100% כאשר הנכות הרפואית היא 65%. הביטוח הלאומי רוצה לתת לי כ-2300 ש"ח לחודש.

עכשיו ועדת צר"מ כושר עבודה במשרד הבטחון קבעה לי כי אני לא יכול לעבוד בכלל בגלל הסוכרת ולכן אם אני לא עובד אז לא אקבל תט"ר השלמה 4 שעות ואקבל רק מביטוח לאומי 2300 ש"ח לחודש.

עכשיו מה יוצא? אני חליתי יותר נעשיתי יותר נכה ואגף השיקום לא רוצה לשלם לי תט"ר כאילו אני עובד 4 שעות.
אני שואל איפה כתוב בתקנות או בחוק שאני חייב לעבוד 4 שעות כדי לקבל תט"ר. ועוד שאלה אם אני יעבוד עבודה מוגנת במשך 4 שעות האם אגף השיקום ישלם לי תוספת 2900 ש"ח בנוסף לתגמול ובנוסף ל2300 ש"ח מהביטוח הלאומי?

תודה רבה.

המצב אכן בעייתי. יחד עם זאת, על פי תקנות התט"ר, אם אדם קיבל השלמת חצי משרה משך חמש שנים לפחות לפני שיצא לפנסיה, יוכל להמשיך ולקבל תט"ר גם אחרי שיצא לפנסיה. נסה לבדוק עם אגף השיקום אם יוכלו להחיל עליך את הסעיף הזה, גם אם בפרשנות מרחיבה, ולהמשיך לשלם לך תט"ר חצי משרה גם מבלי שאתה עובד כיון שבשנים הרבות שעבדת חצי משרה וקיבלת השלמה לא צברת זכויות סוציאליות על החצי משרה. בהצלחה. רינת

לחצ/י למידע על מנהל הפורום: תמר סיון משרד עו"ד  053-9428981

או בהוראות של אגף השיקום.

אשמח לקבל את מספר ההוראה או את הקישור לתוכן שלה.
תודה רבה מראש.

מופיע בתקנות התט"ר תקנה 14 ג (ה): "קיבל נכה תגמולים לפי תקנה זו חמש שנים לפחות טרם פרישתו לגימלאות, והוכיח לקצין התגמולים כי בשל כך נפגעה הפנסיה המשולמת לו עם פרישתו, ישלומו לו לאחר פרישתו תגמולים בשיעור ששולם לו טרם פרישתו".

לחצ/י למידע על מנהל הפורום: תמר סיון משרד עו"ד  053-9428981

ככה ראיתי שבוטל לפי תיקון תשכ"ט.
כולם מכירים תקנה 14 א אז הבנתי שזה קשור.

או שאני טעיתי.

תודה רבה מראש.

הנוסח שציטטתי לך הוא מהתקנות החדשות, אחרי התיקון והוא בתוקף.

לחצ/י למידע על מנהל הפורום: תמר סיון משרד עו"ד  053-9428981

(ה) קיבל נכה תגמולים לפי תקנה זו במשך חמש שנים לפחות טרם פרישתו לגמלאות, והוכיח לקצין התגמולים כי בשל כך נפגעה הפנסיה המשולמת לו עם פרישתו, ישולמו לו לאחר פרישתו תגמולים בשיעור ששולם לו טרם פרישתו.

אבל סעיף זה קשור לעיניין פנסיה- ואם פנסיה לא נפגעת- כלומר אגף השיקום שילם למעביד את התטר 4 שעות עם הפרשי פנסיה- אז הנכה לא יכול לבוא בטענות למעביד -גם אחרי 12 שנים אם עבד ברציפות.

לפי הפלת"ד כל נכה תאונות דרכים אם נקבע לו נכות תפקודית של 50% לצמיתות - אז מחשבים לו את הפיצויים בשל אובדן כושר העבודה והפסד השתכרות לפי השכר שהרויח בפועל או שעתיד היה להרויח -וזאת עד הגיעו לפנסיה. אז לפי חוק הנכים לא כתוב בחוק שתט"ר של 4 שעות צריך להפסיק אם הנכה לא עובד בגלל מחלה אחרת- אולי ניתן להבין את זה מהתקנות--אבל תקנות זה לא חוק, ומטרת חוק הנכים היא להחזיר לנכה את מה שהפסיד ולכן אין תקנה של מתקין תקנות יכולה לבטל את מטרת חוק הנכים שהוא חוק סוציאלי.
ראו פסק דין "ניסים גרינברג נגד קצין התגמולים" שבו ייצג עו"ד צח וכס אם אני לא טועה.
שם כתוב כי מתקין תקנות לא יכול להתקין תקנות אשר מפרירות את המטרה של חקיקת חוק הנכים ותכליתו.

האם את יודעת אם היה תקדים משפטי לעיניין כזה או שעיניינים כאלו נעשים בהסדר, בהחבא ללא ידיעת כל הנכים.

ואולי יש מצב שארגון נכי צה"ל מכיר בבעיה , אך הארגון אולי לא מביא את הפתרון לידיעת כל הנכים...זה כבר דבר אחר..

אבל בכל זאת אם תוגש עתירה מינהלית לקבוע כי תט"ר השלמה ישולם גם לנכה שעבד 12 שנים ובגלל מחלה אחרת לא יכול לעבוד יותר--אז ישולם לו התט"ר לכל ימי חייו. כי הנכה לא אשם בכך שאינו מסוגל לעבוד כל עבודה שהיא- בדיוק כמו לפי הפלת"ד.

אשמח לקבל התייחסותך.

מתחילה ציינתי כי מדובר בסעיף העוסק בפגיעה בפנסיה והצעתי שתבקש מהאגף לבדוק האם יכולים להחיל את הסעיף במקרה שלך, ולו בפרשנות מרחיבה. לא ידועים לי פרטי המקרה שלך והאם שולמו זכויות סוצילאיות גם ביחס לחלק שלא עבדת. אני מציעה לבדוק נקודה זו היטב. בדר"כ זה לא משולם למעביד אלא חצי משרה מועבר בסכום גלובלי ישירות לחשבון עם התגמולים.
חוק הנכים שונה בתפיסתו מחוק הפלת"ד וככלל אינו חוק נזיקי שבא להשיב את המצב לקדמותו אלא חוק סוציאלי.

לחצ/י למידע על מנהל הפורום: תמר סיון משרד עו"ד  053-9428981

כמו לפי חוק הפלת"ד. בניגוד לחוק הביטוח הלאומי שהוא גם חוק סוציאלי - אך אינו משקף עניין של פיצוי- לכך בבגץ 9863/06 לא נתנו לנכי הביטוח הלאומי פרוטזות כמו לנכי צה"ל.

אז למה נכה צה"ל שאיבד 4 שעות מכושרו להשתכר לא יקבל את הפיצוי הזה שמגיע לו--למה נכה צה"ל כזה צריך להיות רק נכה ביטוח לאומי ולהסתפק רק ב-2300 ש"ח לחודש במקום כפי שקיבל בעבר ט
תטר כ-2900 ש"ח לחודש.

צריך להבדיל בין חוק סוציאלי קיומי (חוק הביטוח הלאומי בנכות כללית) לבין חוק סוציאלי פיצויי (חוק הנכים).

תעייני היטב בבגץ הנ"ל ותראי שחוק הנכים הוא אמנם חוק סוציאלי אך הוא לפי הבנתי נועד לקיים את חייו של הנכה לפי מה שהיה הנכה יכול להשתכר--ולא כמו בביטוח הלאומי בנכות כללית.

3. עמדת המשיבים היא כי העתירה אינה מגלה כל עילה משפטית להתערבותו של בית משפט זה ועל כן דינה להידחות. לטענת המשיבים, מכשירי השיקום שמשרד הבריאות משתתף במימונם בהתאם לחוק ביטוח בריאות הינם מאיכות וברמה ראויה בהתאמה להוראת סעיף 3(ד) לאותו חוק. המשיבים מציינים כי מקום שבו המכשיר שסופק אינו מתאים לצרכים ניתן לקבל מענה לכך על דרך של פנייה לוועדת חריגים הפועלת על פי נהלי משרד הבריאות ובוחנת כל בקשה פרטנית לגופה. בהקשר זה מוסיפים המשיבים כי מרבית הפניות לוועדת החריגים נענות בחיוב וכך למשל אושרה בקשתה של העותרת 3 לבית גדם מסוג מסוים על ידי ועדת החריגים ביום 29.10.2006. המשיבים אינם חולקים על כך שקיימות טכנולוגיות חדישות יותר בתחום אביזרי השיקום והתותבות מאלו הממומנות על ידי משרד הבריאות לזכאי חוק ביטוח בריאות והם מסכימים כי יש לשאוף להעלאת רמת השירות הרפואי הניתן לזכאים אלה, אך לטענתם לא ניתן להתעלם מן האילוצים התקציביים הקיימים בהקשר זה ומן החובה לשקול את מכלול צרכיה של מערכת הרפואה הציבורית. המשיבים סבורים אפוא כי השירות הרפואי הניתן לזכאי חוק ביטוח בריאות עומד באמות המידה הנדרשות על פיו ומדגישים כי במסגרת חוק זה הכיר המחוקק במפורש בקיומן של מגבלות תקציביות כשיקול רלוונטי לעניין השירותים הכלולים בסל שירותי הבריאות ועוד הם מדגישים כי בית משפט זה קבע אף הוא שיש מקום להתחשב במגבלות ובאילוצים תקציביים לעניין השירותים הציבוריים הניתנים ובהם שירותי בריאות.



אשר לטענת האפליה שהעלו העותרים טוענים המשיבים כי ההבדל בין השירות הרפואי הניתן לזכאי חוק ביטוח בריאות ובין השירות הרפואי הניתן לזכאי משרד הביטחון נובע מן המסגרות החוקיות השונות המסדירות את זכויותיהן של כל אחת מן הקבוצות ומן התכליות השונות שביסודן. לטענת המשיבים, חוק הנכים כולל שורה של זכויות והטבות הניתנות לנכי צה"ל שאין להן מקבילה במערכת האזרחית, וזאת על יסוד תפישה חברתית-ערכית בדבר אחריות המדינה כלפי חיילים שנפגעו בעקבות שירותם הצבאי. העיקרון הדומיננטי ביסוד חקיקה זו הוא "עיקרון הפיצוי", על פיו זכאי מי שנפגע במהלך שירותו הצבאי ועקב השירות לפיצוי מלא מן החברה. חוק ביטוח בריאות לעומת זאת הינו חוק סוציאלי אשר נועד להבטיח מתן שירותי רפואה ציבורית לכלל האוכלוסייה שצרכיה רבים ומגוונים, תוך יצירת תשתית בריאותית רחבה ברמה סבירה. לטענת המשיבים, השוני במבנה החוקי ובתכלית העומדת ביסוד החקיקה, כמו גם השוני במסגרת המערכתית המופקדת על מתן השירות ובמקורות התקציביים העומדים לרשותה, מבססים שוני רלוונטי בין זכאי חוק ביטוח בריאות ובין זכאי משרד הביטחון. לפיכך ההבדל ברמת השירות הרפואי הניתן לכל אחת מקבוצות אלה איננו מהווה אפליה פסולה. לבסוף מטעימים המשיבים כי האבחנה בין שירותי הבריאות הניתנים מכוח חוק ביטוח בריאות ובין אלו הניתנים בזיקה לשירות בצה"ל הינה רחבה יותר מזו המועלית בעתירה, וכי קביעת נורמה משפטית בדבר החובה להבטיח שירותי בריאות בהיקף וברמה זהה בשתי המערכות הינה בעלת השפעות רוחב משמעותיות ביותר החורגות מגדר סוגיית מכשירי השיקום שלגביה מלינים העותרים.