האם זהו מחדל חקירתי או שמא שיקול דעת של החוקר?

לפני שנה וחצי נחקרתי בחשד להטרדה מינית בעבודה, ונגבו עדויות מגורמים שונים. בין היתר ידוע לי כי שני עדים ניגשו מיוזמתם על מנת למסור עדות לטובתי. אני מיוצג ע"י הסנגוריה שצילמה את החומר לצורך שימוע ולתדהמתי העדויות הנ"ל לא נמצאות. עוה"ד שלי פנה לתביעות שפנו לחוקר שהגיב במזכר כך: "זכור לי שהגיעו עדים להעיד על טוב ליבו של החשוד, אך לא היו מוכנים להיות חלק מההליך הפלילי ולכן לא מסרו עדות. לפיכך שמעתי אותם ותו לאו".
נדהמתי מתגובת החוקר ושאלתי את העדים האם כך הדבר ולטענתם החוקר משקר שכן בוודאי רצו להיות חלק מההליך ולשם כך הגיעו מיוזמתם למשטרה.
סליחה מראש על אורך השאלות, אך אודה מאוד למענה מקצועי:

1. האם לחוקר יש סמכות שלא לגבות עדות שיכולה לשפוך אור על המקרה? (אין זה משנה אם זה לטובת או לרעת החשוד).
2. האם אין חובה, לפחות לתעד את דברי העדים הפוטנציאליים במזכר או זכ"ד?
3. האם זהו מחדל חקירה או בסיס לטענת הגנה מן הצדק?

שלום רב,

1. ייתכן מקרה שבו המשטרה לא תחקור אם היא תסבור שמדובר בחוסר רלוונטיות לחקירה, אולם בנסיבות שתארת החוקר לא חקר כי העדים לא רצו למסור עדות - לדבריו כמובן.

2. חובה לתעד את השיחה עם העדים במזכר או זכ"ד.

3. תלוי מה תוכן עדותם של העדים. אכן מדובר במחדל חקירתי ובפגיעה בהגנתך. עורך דינך שמכיר את התיק ידע לענות ולייעץ לך בעניין העלאת טענה של הגנה מן הצדק.

בברכה,

עו"ד שולמית קהלת-אורן - מנהלת הפורום

בתשובתך כתבת כי תלוי מהו תוכן העדות שלא נרשמה. בידיי תצהירים של העדים שתוכנם תומך ללא ספק בגירסתי. האם אכן זהו מחדל חקירה? תוכלי בבקשה להפנות אותי לחיקוק שמחייב חוקר לערוך זכד או מזכר לגבי תוכן שיחות עם עדים?

אם בידך תצהירים כאלה - מדובר בעדות רלוונטית.

אכן מדובר במחדל חקירה, השאלה מה משקלו ומה משמעותו - תלוי במכלול הנסיבות.


בברכה,

עו"ד שולמית קהלת-אורן