שאלת "אני לא זוכר"

שלום עו"ד איציק שדה

יש לי שאלה שתמיד עניינה אותי בכל הנוגע לתפקוד עורך הדין במשפט הפלילי.

בוא נדמיין ברשותך מצב שבו אדם רצח מישהו (בכוונה הלכתי על הדוגמא הכי "פלילית") ושוכר את שירותיו של עו"ד כסנגור שלו.
שאלתי היא- איך ייתכן שעורך הדין רשאי לומר ללקוח זה להגיד במשפט- "אני לא זוכר מה היה", כאשר הוא זוכר ויודע בוודאות שהוא רצח. הרי כל העניין בבית משפט הוא לומר את האמת. איך ייתכן שנאשם כזה יגיד, בעצתו של עורך דינו, "אני לא זוכר שרצחתי". הרי הוא יודע שהוא רצח ולכן יוצא שהוא משקר בבית המשפט כאשר הוא אומר "אני לא זוכר מה היה". מדוע בעצם הדין מאפשר לשקר? איך ייתכן שאדם שיודע שהוא רצח יכול לומר שהוא לא זוכר שהוא רצח? זה שקר! האם זה לא בניגוד לכל עניין "אמירת האמת" בבית המשפט? אני לא מצליח להבין את זה וזה תמיד עניין אותי. ועל אותו משקל- אדם עובר עם רכבו באור אדום וגורם לתאונה בה אנשיי הרכב השני בופגע מובהלים לבית החולים. עורך דינו מייעץ לו- "תגיד שאתה לא זוכר/ לא יודע שעברת באור אדום". אבל האדם הזה כן עבר באור אדום- הוא זוכר זאת והוא יודע שהוא אשם. מדע עורך הדין מייעץ לו לומר שהוא לא זוכר? הרי יוצא שהוא משקר באומרו שאיננו זוכר. אשמח להבהרה מקצועת בעניין זה. בתודה מראש, רונן

ברור לי לחלוטין שעורך הדין מבצע את עבודתו, וככזה הוא רשאי לומר ללקוח שלו ככל העולה על רוחו (במסגרת השכלתו המקצועית כעו"ד כמובן).

הנקודה שלי היא איננה מדוע עו"ד מייעץ ללקוח שלו, אלא מדוע הוא מייעץ לו לומר דבר שקר שאסור שיישמע בבתי המשפט והצדק (שוב- אנחנו מניחים מראש שהחשוד ברצח יודע שהוא רצח וזוכר שהוא רצח, ובכל זאת עורך דינו מייעץ לו לומר, כשקר, "אני לא זוכר". תודה

אתה באמת חושב שיענו לך ?שאלה הזויה .

אלא עניינית ושאלה "שלא שואלים" (שאלת קיטבג קלאסית אם תרצה).

ביני לבינך- למדתי משהו מאד פשוט מהעניין-
בפעם הבאה שאעבור באור אדום אני אדע להגיד שאני לא זוכר שעברתי באור אדום (וכן עברתי!).

פשוט לעשות מהחוק בדיחה.
וכך גם נראים חוקי המדינה מול פושעייה.

רונן שלום,

אתייחס לשאלתך אך במישור החוקי והאתי.

ע"פ כללי האתיקה והחוק, אסור לעו"ד לטעון בפני בית המשפט, בשם לקוחו, טענה שהוא יודע שאינה נכונה.

כמו כן, החוק מתיר לנאשם/לעו"ד בשם הלקוח, לכפור כפירה בכתב האישום, וזאת מבלי להיכנס לשאלה האם הנאשם ביצע/לא ביצע את העבירה המיוחסת לו.


בברכה,

עו"ד איציק שדה

משתמע מזה שהחוק מתיר בעצם ללקוח לשקר בבית המשפט.

כי אם הלקוח רצח, אני מבין שמותר לו לומר שהוא לא זוכר שהוא רצח (וזאת, כפי שציינת, בלי להיכנס לשאלה אם הוא ביצע את העבירה או לא).
אני פשוט לא מצליח להבין איך החוק הזה מסתדר באותו מישור עם חובת אמירת האמת בבתי המשפט.

אני יודע שהחוק נועד מעיקרו להגן על החלש, אך לא לתת לו את הלגיטימציה לשקר! בלי קשר לאם ביצע העבירה או לאו.

אם כך- מה ההיגיון בחוק? מדוע בעצם עלי לא לבצע רצח אם אני יכול לומר שאני לא זוכר שביצעתי אותו אח"כ? מדוע נאסר עלי לעבור באור אדום אם אני יכול לטעון שאני לא זוכר שעברתי באור אדום ולצאת ללא עונש?

אינני רוצה להכביד בשאלתי כמובן, אני מעוניין לדעת מה ההיגיון בחוק וכיצד המדינה מתירה לשקר (בלי לומר זאת ברייש גלי כמובן, אלא בין השורות בתיווכו של עו"ד).

דוגמא להמחשה- באחד מתיקי הפלילים שסוקרו לאחרונה בטלוויזיה (אינני זוכר מה היה האישום וזה איננו רלוונטי), ראו עו"ד מפורסם שלוחש ללקוח שלו "תגיד אני לא זוכר". וזה מה שהוא אכן אמר לתקשורת. אבל הוא כן הלך לעורך הדין הזה ואמר לו שהוא אשם ושהוא ביצע את העבירה (אחרת לא היה מבקש שירותיו מלכתחילה), ובכל זאת עו"ד אומר לו "תגיד שאתה לא זוכר".

שוב- אז הבנתי לפי תשובתך שמותר לכפור כפירה בכתב האישום, אך מנגד ציינת שאסור לטעון טענה שאיננה נכונה בבית המשפט. אם כך, הכיצד? מדוע עם ישראל ובני הנוער הפושעים של ימינו צריכים לראות עו"ד המייעץ ללקוח שלו כדבר הזה? אני פשוט לא מצליח להבין זאת.

אפשר לפתור הכל ולומר "זאת בדיוק ההתפלפלות עם החוק בעבודתו של עורך הדין", אך זו איננה תשובה.

תודה,
רונן