שוכר של דירת מגורים ביקש מהמשכיר לצאת כשבועיים לפני תום השכירות (להלן התאריך המבוקש, היוצא ביום א'). ניתנה הסכמה מהמשכיר שבמידה והשוכר ימצא שוכר חלופי שיהיה מקובל על המשכיר, ויהיה מוכן להיכנס לפני תום השכירות, יחזיר המשכיר לשוכר את יתרת שכה"ד.
בפועל, כחמישה ימים לפני התאריך המבוקש (יום ג'), נמצאו מספר שוכרים חלופיים שהיו מקובלים על המשכיר. מתוכם בחר המשכיר באחד (להלן צד ג'), שהביע נכונות להיכנס לדירה בתאריך המבוקש. אלא שבתואנות שונות דחה צד ג' את החתימה על החוזה ליום ה', בו שינה את דעתו והודיע שהוא מעוניין להיכנס רק לאחר תום החוזה של השוכר הנוכחי.
בעקבות זאת הוסכם בין המשכיר לשוכר הנוכחי, כי החתמת צד ג' על חוזה השכירות תוקפא, על מנת לאפשר לשוכר הנוכחי להמשיך בחיפושיו אחר שוכר חלופי אחר, שיאות להיכנס לדירה לפני תום תקופת השכירות.
כשנודע הדבר לצד ג' הוא ביקש להגיע להסדר על מנת להבטיח את חתימתו על החוזה. ההסדר היה בע"פ וכלל תשלום פיצוי לשוכר בסך מחצית סכום השכירות של השבועיים הנותרים, בתמורה לכך שהשוכר יחדל מחיפושיו אחר שוכר חלופי אחר. הסכם זה נעשה בידיעת והסכמת המשכיר שהביע כוונתו לחתום עם צד ג'.
התשלום ניתן לשוכר במזומן ביום ו', וזה האחרון אכן חדל מחיפושיו. כמו-כן, ביקש המשכיר מצד ג' לבצע את החתימה על החוזה מייד (יום ו'), אך צד ג' דחה את החתימה ליום המחרת. המשכיר וצד ג' נדברו ביניהם להיפגש במוצאי-השבת בשעה 19:00 על מנת לחתום על החוזה, כאשר בלילו של אותו יום הייתה למשכיר טיסה מתוכננת לחו"ל. צד ג' היה מודע לפרט זה עוד ביום ג'.
במוצ"ש בשעה 18:00 טלפן צד ג' למשכיר והודיע לו כי יוכל להגיע רק בשעה 20:30. המשכיר הודיע לצד ג' כי לא ימתין וכי יוכלו לחתום על החוזה כעבור שישה ימים, לכשישוב ארצה, ואז גם יוכל לקבל את המפתח לדירה. צד ג' טען באותו רגע כי הוסכמה כניסתו לדירה ביום המחרת, הוא יום א'. כלומר, התאריך המבוקש. לטענתם של השוכר והמשכיר לא הייתה הסכמה כזו.
עקב כך החליט צד ג' כי אינו מעוניין לחתום על החוזה, ודרש מהשוכר להחזיר לו את דמי הפיצוי, בניכוי 20% מהסכום כפיצוי (לטענתו) על שני ימי חיפוש דייר חלופי שהוא "עלה" לשוכר. טענת צד ג' היא שמכיוון שלא נחתם חוזה בינו לבין המשכיר, אין השוכר זכאי לתשלום שקיבל.
טענת השוכר היא שהוא קיים את חלקו בעסקה (חדל מחיפושיו אחרי דיירים חלופיים אחרים). כמו כן, היות והמשכיר טס לחו"ל לשישה ימים, אין יותר באפשרותו לחפש שוכר חלופי אחר. בנוסף לכך טוען השוכר כי אין זו אשמתו כי לא נתאפשרה החתימה על החוזה לפני טיסתו לחו"ל של המשכיר. מסיבות אלו השוכר מסרב להשיב לצד ג' את דמי הפיצוי.
נשאלת השאלה מי צודק בטענותיו, ומי נושא באחריות להשבת דמי הפיצוי לצד ג', אם בכלל. האם זהו המשכיר או האם זהו השוכר.
ערן שלום,
לפי מיטב הבנתי ההסכם נשוא המחלוקת הוא ההסכם שבין צד ג' לבין השוכר לפיו צד ג' שילם לשוכר סכום מסויים בתמורה לכך שהשוכר יחדל מחיפושיו אחר דייר חלופי, והשוכר עמד בהתחייבותו והפסיק לחפש דייר חלופי.
במידה ואותו הסכם לא הותנה בתנאי כלשהו ובכלל זה לא הותנה בהצלחת חתימת ההסכם שבין המשכיר לצד ג'. הרי שהשוכר לא חייב להשיב לצד ג' את הכספים.
מעבר לכך הפרטים שמסרת אינם בהירים דיים, ואולם במידה ולא נכרת הסכם בין המשכיר לצד ג' בעקבות חוסר תום ליבו של המשכיר, יתכן שצד ג' יהיה זכאי לפיצוי מהמשכיר עבור הנזק שנגרם לו במהלך המשא ומתן ובכלל זה התשלום ששילם לשוכר.
יודגש שכל האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ולשם קבלת תשובה ברורה ומלאה מומלץ לך לפנות לעו"ד הבקיא בתחום.
לחצ/י למידע על מנהל הפורום: עו"ד ורו"ח גלעד פינקלשטיין 053-6247704
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
