יש לי בן שהיה במשמורתה של אימו מזה כשנתיים . אימו מאובחנת כסכיזופרנית. בתסקיר שהגישה פקידת הסעד בזמן הגירושין היא המליצה שהאם תהיה משמורנית מכיוון שהיא יכולה לקבל עזרה מסומכת ומאימה . זאת למרות התנגדותי הנחרצת.
טענתי שהיא אינה מסוגלת לתת לו מענה רגשי ובכל זאת בי"ד פסק שהילד יהיה במשמורתה.
בשנה האחרונה הילד סבל מהתעללות פיזית ונפשית מצד אימו (מעוגן באבחון מסוגלות הורית שנערך בסופו של תהליך).
במהלך שנה זו הגשנו אין ספור מכתבים המביעים את דאגתי ורצוני שהילד יקבל טיפול ומענה מהרווחה. למרות כל הממצאים וההוכחות והתלונות הם נשארו בדעה שאמא זו אמא והילד צריך להישאר ברשותה.למרות שהילד הביע את רצונו למות הם לא עשו דבר והסתפקו בשיחת יועצת בי"ס. ולמרות שמצבו הרגשי והנפשי והלימודי הידרדרו מאוד הם המשיכו להחזיק בדעה שטוב לו אצל האם .
כל טענותיי נשלחו בכתב למחלקת הרווחה (כ-100 מכתבים) לקראת סוף שנה הם אפשרו לילד לישון אצלי יומיים בשבוע. אך עדיין הביעו התנגדות לשינוי משמורת. רק לאחר פנייה לביה"ש השופט שלח אותנו למסוגלות הורית. שם קבעו חד משמעית שאני האב צריך להיות המשמורן ונגרמו לו כל התלונות שהתלוננתי עליהם מצד אימו ומצבו הנפשי קשה.
ברצוני לתבוע את הרווחה על טיפולים רפואיים שהילד זקוק להם כעת ועל עוגמת הנפש שנגרמה לילד ולי.
מה הסיכויים להצליח בתביעה זו?
אודה לתשובתכם
שלום רב,
על פניו נראה שהסוגיה רלוונטית לדיון בפורום דיני משפחה המתנהל באתר אולם, כהנחת יסוד, חשוב להבין שניתן צו בית משפט ולכן הרווחה פעלה ברוח צו זה לפיו האם היא בעלת המשמורת - לכאורה, בהתאם לנסיבות שתוארו, לא נראה כי קיים סיכוי גבוה לתביעה נזיקית.
בברכה,
עו"ד אילן זריהן
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר