בתי בת 14 רצתה להיות במשמורת אביה.
מאז עברה לגור עימו חלה הדרדרות במצבה הנפשי והלימודי. טובתה אינה עולה בקנה אחד עם רצונה!
לדברי העו"ס, ההדרדרות אינה קשורה למשמורת אלא ל"מצב" הלא גמור בין ההורים.
אז מה עושים? ממשיכים לנסות או מוותרים?
יהל שלום,
בפרספקטיבה שלך - מאז עברה הבת לגור עם אביה חלה הדרדרות במצבה הנפשי והלימודי...
בפרספקטיבה של העו"סית - ההדרדרות אינה קשורה למשמורת אלא ל"מצב" הלא גמור בין ההורים...
להזכירך, העו"סית הינה דמות מקצועית אשר בהכשרתה מוסמכת לנתח מקרים אלה ולהביא המלצותיה בפני ביהמ"ש. אולם, היא אינה הדמות המקצועית היחידה בתחום, ולכן אם את חולקת על דעתה את צריכה להצטייד בחוו"ד "מקצועית" נוספת שתתמוך בגרסתך :-)
בהצלחה,
עו"ד יואב תם
לחצ/י למידע על מנהל הפורום: עו"ד ליאת פסטרנק-אלקיים 053-7105244
אם את מאמינה שטובת בתך לגדול איתך, לא כדאי לוותר. יחד עם זאת, פנייה חזיתית לבית המשפט כנקודת מוצא ראשונה יכולה להיות מבחינה פרקטית מוטעית, ולגרום לך למפח נפש, למשל, הבת תנטור לך וכד'.
לחצ/י למידע על מנהל הפורום: עו"ד ליאת פסטרנק-אלקיים 053-7105244
רויטל,
ראשית אני מוכרחה להודות שריגשת אותי מאוד בתגובתך, הארת את עיני
לנקודה שלא העליתי על דעתי ...
איך, לדעתך, אפשר לפעול בצורה הטובה ביותר כך שמצד אחד אדע שניסיתי ולא ויתרתי ומצד שני לא
אפגע חו"ח באף אחד?
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
