ייתכן שאין מקום לשאלה שלי פה, אבל אולי. אני החלטתי להתגרש וכתוצאה מכך אני מוצאת את עצמי במלחמת חורמה שמנהל הצד שמולי כנגדי. כל מה שרציתי אי פעם היה גירושים בידידות למען הילדים ולמעננו, ואילו הוא עשה הכל כדי שזה לא יקרה איומים (בגללם נפתח נגדו הליך פלילי), האשמות, הכפשות, סירוב מזונות, סירוב למשמורת שלי, בקיצור כל הרפרטואר. למרות שפעלתי רבות למען הסכמה, הוא הציג תביעות לא הגיוניות ולכן העניין בבית משפט. השאלה שלי היא כזו: כיצד מתגברים על הבחילה הנוראית שכרוכה בהליך כזה? כיצד מתמודדים עם עוגמת הנפש? עם המחשבה שהוא מערער כאילו על האימהות שלי? האם יש נוסחת קסם לעבור את האין ברירה הזה בפחות נזק? כל הזמן מתייעצים כאן על עניינים קונקרטיים אבל מה עם הפן האנושי? עם החרדה שמעורר הליך משפטי שבו הכפשות ופקידות סעד והחיים הרגילים כאילו נעצרים עד לדיון הבא? אני מתארת לעצמי שהתשובה תהייה סיוע פסיכולוגי. אבל מעניינת אותי נקודת המבט של מי שעוסקים בצד המשפטי? האם יש לכם טיפ להרגעה?תובנות מחזקות? משהו עבור הנשים הרבות שמוצאות את עצמן במצבי?
שלום לך,
דווקא מאוד נהניתי משאלתך השונה.
התהליך שאת עוברת, כפי שעולה מדבריך, עובר על מרבית המתדיינים - שמתקשים להמשיך בחייהם כאשר ההליך המשפטי מתקיים.
החוכמה המאוד גדולה, היא לבחור עו"ד אנושיוחזק הן בידיעותיו והן מבחינת חוכמת חיים , שאת תוכלי לתת לעורך/ת הדין לאחוז במושכות, תוך שאתצריכה לחוש שאת סומכת עליו או עליה באופן מלא - ואת תמשיכי לחיות את חייך , לצחוק , לחייך ולגדל את ילדיך.
מסגנון כתיבתך, ניכר כי את אדם חזק ומגובש - אין לי ספק שאת אימא נהדרת - ואל תתני לשום בעל/פקידת סעד וכו' לערער ביטחון זה.
החיוניות שלך דרושה לילדיך ולקריירה שלך.
חייכי
עוה"ד מיכל זלינגר
לחצ/י למידע על מנהל הפורום: עו"ד מיכל זלינגר - משרד עורכי דין 053-9428459
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
