בקרוב מדינת ישראל תציין 70 שנות עצמאות. בעיתוי מיוחד זה יש לנו הזדמנות משפטית לשלב מחדש את אזרחיה, הנושאים רישום פלילי חד פעמי ושאינם מהווים סכנה לציבור. איך ניתן לעשות זאת? פרויקט "משתלבים מחדש" בסימן 70 שנה למדינת ישראל, המוצע במאמר זה, עשוי לתת את המענה הנכון ביותר וליצור סיטואציה של "win win" למדינה ולאזרחיה.


רוב הציבור הישראלי אינו מכיר את הנתון הזה, אך כמיליון אזרחים ישראלים נושאים רישום פלילי או משטרתי


מתוך בעלי הרישום הפלילי לכ-70% ישנו רישום פלילי בודד, ובקרב קבוצת בעלי הרישום הבודד לכ-70% אין רישומים משטרתיים נוספים. המשמעות היא שאזרחים אלו אינם שבים לבצע עבירות אך למרות זאת סובלים מההשלכות השליליות ורחבות ההיקף שיש לרישום הפלילי להציע.


ובאילו השלכות מדובר? בעיקר ריבוי הגבלות בתחום התעסוקה כגון אי יכולת להתקבל לכ-200 מקצועות ועיסוקים המצריכים רישיונות והיתרים. בנוסף לכך, אזרחים אלו מתמודדים עם תדמית שלילית, סטיגמות ותיוג בחברה, המלווים אותם בכלל מעגלי הפעילות.


מיותר לציין כי הטווח המינימלי המצטבר שאזרחים בגירים עשויים לשאת רישום פלילי בגין הרשעה הוא 17 שנה, תקופת חיים לא מבוטלת המשפיעה רבות על מצבו הפסיכולוגי, הכלכלי והרגשי של האזרח.


אז מה בכל זאת ניתן לעשות כדי לאפשר לאזרח מהשורה לצאת ממעגל ההרשעה ולהאמין ביכולתו לחיות חיים נורמטיביים?


בעת הנוכחית ולקראת 70 שנות עצמאות, מדינת ישראל יכולה לקדם את פרויקט "משתלבים מחדש". במהלכו תעודד המדינה ותאפשר לאזרחיה הנושאים רישום פלילי חד פעמי - ובתנאי שאינם מהווים סכנה לציבור - לפנות בטווח זמן מוגדר לנשיא המדינה ולמשרד המשפטים ולהגיש בקשה מנומקת למחיקת רישום פלילי המגובה בהמלצות מגורמים מהימנים.


בד בבד, הנשיא ומשרד המשפטים יגבשו קריטריונים מתאימים לפרויקט, יפרסמו אותם לציבור וידונו באופן מזורז בפניות אלו.


לפרויקט מסוג זה יתרונות מוסריים וכלכליים עבור המדינה ואזרחיה. ככל שיותר אזרחים בעלי רישום פלילי חד פעמי יצליחו להשתלב מחדש בחברה ובשוק התעסוקה, המדינה תגדיל את הכנסותיה ותמנע מצבים בהם אזרחים מורשעים רבים הופכים לנטל כלכלי על המדינה ובני משפחתם. ברמה הפסיכולוגית האישית, אזרחים אלו ירגישו חלק מהחברה וימנעו מתחושת נידוי והסללה.


מבחינה משפטית במצב הקיים כל הרשעה מלווה ברישום פלילי ללא קשר לשאלה אם המורשע עשוי להמשיך לבצע עבירות או לא. כאשר מדובר במעידה חד-פעמית אין זה מוצדק שאדם יישא את עול הרישום הפלילי על מכלול ההשלכות השליליות הנלוות לו.


רישום פלילי נועד לשמש "תמרור אזהרה" ולסייע במניעת עבירות עתידיות והוא אינו אמור להיות ענישה נוספת. אם אדם מעד באופן חד-פעמי ואינו מועד לבצע עבירות נוספות, ממילא הרישום הפלילי אינו משיג את מטרתו. יתר על כן, לא רק שאין בכך תועלת חברתית התוצאה היא הפוכה: נזקים תעסוקתיים, כלכליים ורגשיים לאזרח שנושא את הרישום ובאופן נלווה גם לחברה כולה.


באופן מעשי הפרויקט המוצע דורש זיהוי של אלו הנושאים רישום פלילי בודד ואינם מועדים להמשיך ולבצע עבירות. הכלי המרכזי לכך הוא בחינה של פרק הזמן שחלף מאז ההרשעה. ככלל חלוף תקופה ממשית מהווה בסיס טוב למסקנה שאכן מדובר במעידה חד פעמית.


מחקרים מראים שרמת המסוכנות הולכת ופוחתת עם חלוף הזמן שהרי עיקר החשש ממעידות נוספות הוא בשנים הראשונות שלאחר ההרשעה. לאחר תקופות קצרות יחסית ונקיות מעבירות נוספות, בעלי עבר פלילי אינם מועדים לבצע עבירות יותר מאשר מי שאינו בעל עבר פלילי.


לצד זאת יש לאפשר גם לכאלו שהורשעו לאחרונה לפנות בבקשת מחיקה, ולבצע לגביהם הערכת מסוכנות. זאת באמצעות איתור נתונים המשותפים לבעלי רישום בודד שלא שבו לבצע עבירות, ומבחינה סטטיסטית מהווים מנבאים טובים להיעדר מועדות. יש לשער שנתונים כגון גיל, חיי משפחה ותעסוקה יציבים, אשר ככלל מהווים מנבאים טובים להיעדר מועדות, ישמשו גם כאן לעזר.


הכותבת היא עו"ד רותי קמיני, ד"ר למשפטים, מרצה, מחברת הספר "המרשם הפלילי" ובעלת משרד עורכי דין ד"ר רותי קמיני. בעלת ניסיון של שני עשורים בתחום, חברה בוועדות ציבוריות, שימשה כמרכזת "ועדת קנאי" - לבחינת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, וכחברה ומחברת הדו"ח ב-" ועדת רוטקופף" - ועדה חיצונית לבדיקת אירוע הירי שהתרחש בבית הסוהר "רימונים" בחודש פברואר שנת 2014, אליה מונתה ע"י השר לביטחון פנים בדימוס, מר יצחק אהרונוביץ'.