בפסק דין מיום 10.11.16 שניתן מיד בתום דיון בעתירה שהגשתי, בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים הורה להשיב לעותר את רישיונו שנפסל לאלתר. הרישיון נפסל בעקבות חוות דעת שנתן פסיכיאטר של המרב"ד בה נקבע כי העותר אינו כשיר לנהוג עקב "אי התאמה אישיותית".


חרף העובדה שחוות הדעת התבססה על נתון עובדתי שגוי סירב משרד התחבורה להשיב לעותר את רישיונו, וזאת בטענה כי לא ניתן להתעלם כליל מממצאי חוות הדעת הפסיכיאטרית ולפיכך קיים סיכון בהשבת הרישיון לעותר; כאמור בית המשפט קיבל את טענות העותר.


מעבר לתוצאה הנכונה והמשמחת, התיק למעשה עסק בכמה סוגיות מרכזיות של המשפט המנהלי. לפיכך הטיעונים וההכרעה יפים לפסילת רישיונות בכלל - כגון רישיונות עיסוק ורישיונות עסק. מדובר בנושאים כגון עצמאות שיקול דעת הרשות המוסמכת, משמעות ההתחשבות בנתון עובדתי שגוי, החובה לשקול את מלוא השיקולים הרלוונטיים וסבירות ההחלטה המנהלית.


תקציר העובדות


לעותר, אדם נורמטיבי העוסק במקצוע מוסדר שמערב נהיגה מרובה, מספר עבירות תעבורה בעברו וביניהן עבירת נהיגה תחת השפעת אלכוהול שנעברה לפני עשר שנים. לעותר הוצמד "קוד" שגוי ברישומי משרד התחבורה שמשמעו "מורשע בעבירות סמים".


למעלה משש שנים לאחר רישום הקוד הוזמן העותר לבדיקות במרב"ד מבלי שנמסרה לו סיבת הזימון, ובתום תהליך הדומה לכדור שלג המתגלגל במדרון וצובר נפח ותאוצה, רישיונו נפסל: פסיכיאטר במרב"ד שבדק את העותר וסבור היה שמולו מורשע בעבירות סמים אפיין אותו כבעל "הפרעת אישיות מעורבת". זאת כעבור שיחה שארכה פחות מ-20 דקות.


על יסוד חוות הדעת הפסיכיאטרית העותר הוזמן למשרד הרישוי לשם "טיעון טענות" בנושא פסילת רישיונו. בפועל התברר שההחלטה בעניינו כבר התקבלה ורישיונו נפסל. מנהלת משרד הרישוי הבהירה לעותר שאין לה כל שיקול דעת לאור החלטת המרב"ד, אין לה סמכות בעניין ו"טיעון הטענות" לשמו הוזמן פורמלי בלבד.


רישיונו של העותר נפסל בהחלטה מודפסת מראש על פורמט קבוע ומבלי שקוימו כללי יסוד של המשפט המנהלי: החובה להעניק זכות טיעון ולשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים.


למעשה רק בשלב זה גילה העותר שמקור העניין כולו באותו קוד שגוי, והחל לפעול לשם מחיקת הקוד וביטול ההחלטה לפסול את רישיונו. בתוך כך גם פנה למשטרת ישראל שאישרה כי מדובר בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ולא סמים.


חרף כל האמור משרד התחבורה סרב להשיב לעותר את רישיונו וזאת על רקע חוות הדעת הפסיכיאטרית שתייגה את העותר כמי שאינו כשיר לנהוג. משרד התחבורה סבר שלא ניתן להתעלם כליל מממצאי חוות הדעת ולכן קיים סיכון בהשבת הרישיון. לפיכך משרד התחבורה הציע להעביר את העניין למרב"ד כדי שהאחרון יערוך "עיון מחדש" בהחלטתו.


העתירה ופסק הדין


על החלטה זו של משרד התחבורה הגשתי עתירה רחבה ומפורטת לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים ובה דרשתי להשיב את רישיונו של העותר לאלתר. טענתי כי חוות הדעת הפסיכיאטרית מוטה מראש ולכן בטלה, לאור העובדה כי יסודה במידע שגוי.


עוד טענתי כי משרד התחבורה נמנע שלא כדין מלהפעיל את סמכותו באופן עצמאי ונסמך על המרב"ד "כך ראה וקדש", תוך הפיכת המרב"ד מגורם "מייעץ" לגורם "מחליט". הצבעתי על מכלול של שיקולים כבדי משקל שלא הוענק להם כל משקל במסגרת החלטת משרד התחבורה ולכן טענתי כי החלטה זו בטלה.


כמו כן התייחסתי לכך שמלכתחילה זומן העותר למרב"ד על יסוד מידע שגוי ומבלי שהופעל שיקול דעת בשאלה אם יש מקום להזמינו, נוכח שאר נסיבותיו. אכן במהלך הדיון נציגת משרד התחבורה הודתה כי על יסוד נתוני האמת של העותר כלל לא היה מוזמן לבדיקה מלכתחילה.


כאמור בית המשפט קיבל את הטענות והורה להשיב לעותר את רישיונו לאלתר.


במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט בין היתר כך: "ההתנהלות המתוארת לעיל מחייבת בדיקה מדוקדקת של הגורמים המוסמכים את הכללים המדריכים אותם בפעולתם. העובדה שהעותר זומן לבדיקת מרב"ד על יסוד נתונים שגויים מטרידה כשלעצמה, כך גם מטרידה העובדה שזימונו של העותר למרב"ד נעשה בעבור מספר שנים לא מבוטל מעת שביצע את העבירה שהיוותה עילה לזימונו וגם בעבור זמן ניכר מעבירות תנועה נוספות שביצע לאחר מ


וכן: "עוד אציין כי חוות דעתו של הפסיכיאטר, שניתנה על יסוד נתונים עובדתיים לא מדויקים ולאחר בדיקה בת כ- 20 דקות, מטרידה אף היא ומחייבת בחינה מעמיקה בכל הנוגע לשאלה כיצד נבדקת ונבחנת התאמה נפשית של אדם להחזיק רישיון נהיגה".


יצוין כי העותר הקליט את שיחתו עם הפסיכיאטר וכן את ה"שימוע" במשרד הרישוי. ההקלטות ותמליליהן צורפו לעתירה.


עם תום מתן פסק הדין ביקשתי גם לחסות את שמו של העותר, על רקע החשש מפני השלכות עתידיות שעלולות להיות למידע זה. בית המשפט קבע כי בשלב זה אכן יוותר שמו חסוי, ואפשר למשיבים להגיש בקשה מתאימה להסרת החיסיון, באם יבחרו לעשות כן.


לסיכום, לפסק הדין חשיבות בנושא רישיונות נהיגה בפרט ורישיונות בכלל - כגון רישיונות עיסוק למיניהם. פסילת רישיון היא החלטה מנהלית שטעונה הרמת נטל כבד מצד הרשות המנהלית.


על הרשות המנהלית להפעיל שיקול דעת עצמאי, לבדוק את התשתית העובדתית שבבסיס ההחלטה ולשקול את מלוא השיקולים הרלוונטיים לעניין. בפרט שעה שפסילת הרישיון משמעה פגיעה בחופש העיסוק. חשוב להעיר כי גם החלטה לזמן בעל רישיון למרב"ד לשם בחינת פסילת הרישיון היא החלטה מנהלית שטעונה שיקול דעת והנמקה.


מאת: ד"ר רותי קמיני, עורכת דין