צוואה לרכוש כגון מניות וניירות ערך

אדם יכול להקנות בצוואתו כאשר הינו בריא, נכסים ממשים, בשונה כאשר מדובר בנכסים שאינם אלא זכות כגון מניות וני'ע וכן כספים, שהדין שמתנת בריא, לגבן הינו שונה מהקנינים הרגילים.

רקע

 
לבית הדין הגיע צוואת מנוחה , שהיורשים התנגדו לקיומה , האלמנה הורישה את כל נכסיה לטובת הקמת בית יתומים , כאשר מכלל הנכסים היו גם מניות בחברה אותה ניהלה ,וכן ניירות ערך . בית הדין ע"פ מה שראה קבע כי המצווה היתה בריאה ובהכרה מלאה בעת עריכת הצוואה.

מקורות

• כלפי הדין הבסיסי שנזכר בשו"ע שכספים ,ובית הדין הוסיף שגם משכנתאות שהיו בבעלות המנוחה ,שלא מועיל קנין רגיל , להעבירם על ידי צוואת אדם בריא ,והדין בהם שאדם יכול להקנותם דרך הודאה , כלומר שתודה ששייכים למקבל ואז זכה המקבל , וכאן לכעורא לא נזכר בצוואה שום דבר מענין זה.

• אלא שבית הדין הסתמך על העובדה שהצוואה נכתבה ונמסרה לאפורופוס ע"י המנוחה ,הרי הדין הינו מפורש בשולחן ערוך , "וכן אם כתב לו כל נכסיו ,ומפרש שנותן הכל מעכשיו מחיים הרי היא כמתנת בריא שאם הגיע השטר ליד המקבל או קנו מיד הנותן קנה הכל ואינו יכול לחזור בו .".וכאן שכבר נמסר לאפטרופוס הצוואה ,בית הדין מצא להכשיר.

• בית הדין העלה נימוק נוסף , במכלול טענותיו , שלמעשה לא היה בדעת המצוה אלא לתת בסתם אף בלא קנין , ולכן חסרון בעצם הקנין לא ממעט מחלות המתנה.

• בית הדין הוסיף להכשיר את הצוואה הנ"ל מטעם אחר והוא שהמנוחה הקדישה לצורך בית יתומים ,ומכיוון שפרטה ,הדין בזה כאומרת סלע זה לצדקה , ואז הממון כבר בחייה נעשה צדקה.

הכרעת בית הדין

• בית הדין אכן קיים את הצוואה גם כלפי המניות והני'ע , וכן כספים ,למרות שזה לא היה בגדר מתנת שכיב מרע (חולה שנפל למשכב), אלא זה היה מתנת בריא לכל עניניו.

העורך ישראל זכריה טוען רבני מוסמך. כותב טענות לכתבי ב'ד , ע'פ הדין העברי.