במדינת ישראל מוגשות כיום כל שנה לבתי המשפט כאלפי תביעות בעילת רשלנות רפואית, ובהן תביעות הנוגעות לרשלנות רפואית בעת מעקב היריון ולידה אשר הינם המורכבות ביותר. על אף הרפואה המתקדמת במדינת ישראל, האלטרנטיבה המוצעת להורים הנוכחים לדעת כי קיים מום בעוברם שקרוב לוודאי יוביל את ילדם לכשייוולד לחיי סבל ללא כל הנאות החיים בסיסיות, הנה הפסקת הריון.


כאשר ברירה זו נמנעת מההורים, הרי שמדובר בשבר גדול ומהווה את העילה לתביעת רשלנות רפואית הקרויה הולדה בעוולה. הסיבות להפסקת היריון הנן שונות ומגוונות, החל ממומים גנטיים, מומים מוחיים, מומים לבביים, תסמונת דאון, אי התפתחות העובר ועוד.


הולדה בעוולה: האם ההורים היו מפסיקים את ההריון אילו היו יודעים את המצב האמיתי?


בין יתר השאלות הנידונות במסגרת עוולת הרשלנות עומדת שאלה מרכזית הנוגעת להורי היילוד באופן ישיר, והיא, האם במידה ובפני ההורים הייתה עומדת תמונת המצב האמיתית של העובר בזמן אמת, היו אכן מבצעים הפסקת היריון? הסיבה שהורי התינוק נשאלים בכך נובעת משיקול משפטי גרידא כחלק מהוכחת עוולת הרשלנות שהרציונל מאחוריו הוא אפשרות מניעת הנזק, כלומר, אם בדיעבד הייתה להורים האפשרות למנוע את הולדת תינוקם במום ולמנוע את נזקו, האם היו מנצלים אותה?


להוסיף על כך, הדיון המשפטי סביב שאלה זו עשוי להיות קשה עוד יותר ותשובת ההורים תיבחן לפרטי פרטים, כאשר למשל מדובר בהריון ראשון להורים חשוכי ילדים שהתברכו בהריון ראשון לאחר טיפולי הפרייה ממושכים ומייגעים.


האם טוב מותי מחיי בשל מום?


בעניין זה ראוי לציין כי עד שנת 2012 לעילת 'הולדה בעוולה' שתיארנו הייתה אחות תאומה שבוטלה ונקראה 'חיים בעוולה', שזו הייתה אף קשה יותר במהותה, והיא עילת תביעה שניתנה ליילוד עצמו הקרויה בעגה המשפטית טוב מותי מחיי, כלומר, היילוד שנולד במום טען 'בפיו' בבית המשפט כי היה מעדיף שלא להיוולד כלל! מאשר לחיות במומו חיי מוגבלות וסבל תוך איבוד הנאות החיים.


כפי שציינו, עילה זו בוטלה בפסק דין דרמטי שקבל את התואר הלכת המר וניתן מידיו של כב' השופט אליעזר ריבלין בבית המשפט העליון, וזאת מאחר שהעלתה קשיים ערכיים מהותיים הנוגדים את עקרונות המשפט הישראלי, בין היתר, מאחר שמתן תוקף לעילה זו - טוב מותי מחיי בשל מום, קשה ככל שיהיה, מחזקת את התפיסה הכללית כי חייו של אדם בעל מוגבלות הנם פחותים ונחותים יותר עד כדי כך שלחיים אלו אין מקום בין החיים בכלל.


באשר לעילת 'הולדה בעוולה' שציינו בתחילה וכאמור נותרה רלוונטית גם היום, קיימת משוכה מהותית הכבולה לתשובתם מהלכה למעשה של ההורים לשאלת הפסקת הריון שבדיעבד בשל מום. משוכה זו הקשתה במיוחד על בתי המשפט, והיא ההלכה הדתית הקיימת בכל המגזרים הקובעת כמעט ללא כל יוצא מן הכלל, כי אין להפסיק הריון באופן ייזום משום סיבה למעט במקרים מאד בודדים.


בשל כך, במקרים רבים הדיון המשפטי היה גולש מפרקטיקה רפואית מקובלת לסוציולוגיה וחקר תרבויות מגזריות וכל זה בשאלה האם ההורים היו פועלים באופן סובייקטיבי למניעת הנזק כפי שטענו בפני בית המשפט, או על פי צו אמונתם והשתייכותם למגזר שאליו הנם שייכים.


בהלכת המר, כב' השופט ריבלין סיפק מענה גם לעניין זה, כאשר עד פס"ד המר המצב המשפטי קבע את כובד המשקל על השאלה האם ההורים אכן היו מבצעים הפסקת הריון, בהלכת המר הוגדר שלב נוסף וזה עוד בטרם נידונה תשובת ההורים, והוא המענה לשאלה האם כאשר מצבו של העובר היה מתגלה בזמן אמת, הוועדה להפסקת היריון הייתה אכן מאשרת הפסקת היריון? ובמידה שלא, הדיון באשר לתשובתם של ההורים כלל לא יתקיים והתביעה תידחה.


בסיכומו של דבר, לא בכדי הוצג נושא זה כמורכב ביותר ורב ממדים, התמודדות ההורים בהליך מעין זה הנו ארוך ומייגע וכרוך 'בלחיות' את האירוע ששינה את חיים מחדש, כמו כן, מצריך תעצומות נפש עילאיות על מנת להתגבר על תחושת הכישלון שפקד אותם עד תום ההליך המשפטי ובכלל.

 

רועי לביא הנו עורך דין המתמחה בתביעות רשלנות רפואית