בהחלטה אמיצה מיום 17.12.07, הציל כב' השופט ד"ר קובי ורדי את כבודה של מערכת המשפט בישראל וביטל את החלטתו הקודמת והמקוממת של השופט שמואל ברוך בתיק ,1402/07 החלטה [של השופט ברוך],שהחזירה את הפסיקה, הקידמה והאחריות הציבורית דורות לאחור. למצער, לקח לבית המשפט כמעט שנה כדי לקבל החלטתו זו אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
ובמה דברים אמורים?
אחד, בבו קובו, שהורשע באונס לפני שלושה עשורים ובילה את ימיו באחורי סורג ובריח, הגיש תביעת לשון הרע נגד עיתון שפירסם של"בבו" זה, עבר פלילי עשיר אותו הוא נוהג להסתיר.
בכתב ההגנה שהגישה עורכת הדין מיכל סער, ב"כ של העיתון , נטען כי לאותו "בבו" שם טוב לא היה לו כבר שנים רבות לאור העובדה שהורשע בעבירות חמורות. בין השאר, נטען בכתב ההגנה כי בבו הורשע בעבירת אונס וישב שנים בכלא.
ב"כ של בבו טען כי הס מלהזכיר את דבר היותו עברין מורשע באחת מהחמורות שבעבירות וזאת מכיוון שחלה התיישנות על העבירה והיא נמחקה מהמרשם הפלילי.ב"כ של בבו הסתמכו על פסיקתו השערורייתית במידת מה של כב' השופט צבי טל בשבתו כשופט במחוזי משנות השמונים. בהחלטתו מאז קבע כב' השופט טל כי הרציונל של חוק המרשם הפלילי , דהיינו לאפשר לעבריין מורשע להתחיל בשלב כלשהוא את חייו עם "דף חלק" גובר על זכותו של הציבור לדעת כי לפניו עבריין מורשע, גם אם מדובר באחת מהחמורות שבעבירות. עד כה איש לא ניסה להפוך פסיקה תקדימית זו של כב' השופט בדימוס צבי טל וההלכה לפיה חוק המרשם הפלילי יכול לנקות את עברו של אדם לאחר תקופת ההתיישנות עד כדי שכתוב ההסטוריה, נותרה על כנה.
למען הגילוי הנאות יצוין כי כותב מאמר זה כבר פירסם בענין זה מאמר המציג לציבור הרחב את הדילמה בהחלטה זו.
כב' השופט ברוך, קיבל את טענת בבו וגרם בכך לא רק לציטוטי פסק הדין משנות השבעים בעינינו של בבו להיות בלתי רלוונטיים ובהכרח אסורים לציטוט אלא גזר שתיקה ואלם על עשרות אלפי נאנסות בישראל, עד כדי אבסורד. קחו לדוגמה מצב בו אשה כבת 70, סבתא לנכדים יושבת עם בעלה בבית קפה ולפתע מבחינה בזקן חביב המתיישב מולה. לפתע לתדהמתה מבחינה אותה סבתא חביבה כי היושב לצידה הוא זה שאנס אותה באכזריות לפני 30 שנה, עת עברה ברחוב חשוך. בתדהמתה כי רבה, קמה הסבתא וזועקת לכל עבר תוך שהיא מצביעה על הזקן המופתע: "אתה זה שאנסת אותי, תתבייש לך!".
על פי פסיקתו של השופט טל ועל פי החלטתו התמוהה של השופט ברוך, יש לזקן האנס עילה טובה לתביעה נגד הנאנסת ונגד כל אדם שישתמש במידע זה בגין הוצאת לשון הרע.
זהו מצב בלתי נסבל ובלתי נסלח. שהרי היעלה על הדעת כי מעשים שנעשו, עובדות שקרו ופשעים שבוצעו, יעלמו מההסטוריה, ימחקו כלא היו גם אם הקורבנות אינם שוכחים פשעים אלו יומם ולילה?
מענין כי עד כה איש לא חלק ולא העמיד את החלטתו של כב' השופט טל במבחן בית המשפט העליון.
השופט ברוך "פיספס" הזדמנות פז למחוק שערוריה משפטית זו והחלטה פזיזה זו מספרי הלימוד ומדפי המשפט בישראל, אך הוא כשל בכך, ולא הבין את חומרת ההחלטה דאז ונעץ עוד מסמר בנסיון לפגוע בזכות הציבור לדעת, בזכות הקורבן להגן על עצמו ובזכות פומביות הדיון, המשפט והמידע.
עוה"ד מיכל סער ועוה"ד אייל שפיר ממשרדה, יחד עם כותב מאמר זה, עוה"ד עזרא גולדמן במהלך התמחותו בהנחייתה, הגישו ערעור על החלטה זו של השופט ברוך. בסיס הערעור נסמך על ניתוח הרציונל של מחיקת הרשעות מהמרשם הפלילי, תוך ניתוח זכויות הפרט למול זכות הציבור למידע ולהגנה.
בנוסף, נרמז בערעור כי עבירות האונס יש לשימן בראש החשיבות והענישה וכי מקומה של העבירה זו בקו אחד עם העבירות החמורות ביותר כגון רצח ובגידה ויש מקום לדון מחדש האם יש על עבירות אלו התיישנות לענין מחיקה מהמרשם הפלילי.
כב' השופט ד"ר קובי ורדי חשב אחרת מכב' השופט שמואל ברוך. בהחלטתו מיום 17.12.07 התווה ביותר מרמז,כב' השופט ורדי, קווי מחשבה חדשים ומסלולים לבדיקת הרציונל לחוקים מסוימים.
השופט ורדי קבע לגבי החלטתו של השופט ברוך כי:
" השופט ברוך לא היה צריך לפעול בשלב מקדמי זה כפי שפעל ולמחוק את הטענה העיקרית של העיתון בכתב הגנתו לגבי היעדר שמו הטוב של קובו - כפי שעולה מהרשעתו באינוס - ו"ליטול ממנו את עוקצו וליבו, כבר בשלב זה". זאת, מבלי לשמוע ראיות."
מבלי להכנס לענין הספציפי שנדון בבקשה, אמר כב' השופט ורדי כהי לישנא:
"ספק אם חוק המרשם הפלילי בא למנוע לחלוטין אזכור ופרסום של הרישום הפלילי"

עוד קבע כב' השופט ורדי כי :
"אין לפגוע בעיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, עקרונות שלפיהן ניתן לכאורה לפרסם במקרים מסוימים הרשעות שנמחקו לפי החוק."

עוד כתב כב' השופט ד"ר קובי ורדי:
"זאת ועוד, ניתן לטעון שהסיפא של סעיף 20(א) לחוק "אולם אין במחיקה כדי להשפיע על מה שנעשה עקב ההרשעה" מחזקת את טענת המערערים שלדוגמא אין במחיקה של ההרשעה בעבירת האונס של המשיב 1 כדי להשפיע על היעדר שמו הטוב של המשיב 1, בעקבות אותה הרשעה ולצורך הוכחת העדר שם טוב כהגנה על פי חוק איסור לשון הרע ניתן לטעון להרשעה, גם אם נמחקה (הרשעה שאינה יכולה להוות ראיה קבילה לגבי עצם ההרשעה)."
ועוד:
" כנ"ל אם איש ציבור היה מועמד למשרה בכירה והיה נודע לעיתונאים שבעברו הורשע כרוצח סידרתי ונידון למאסרים ממושכים שכיום הם נמחקו לפי החוק, עדיין הם היו מנועים לשיטת המשיב 1 מלפרסם זאת ואם היו טוענים כך בכתב הגנתם היה מקום למחוק זאת".

החלטתו זו של השופט ורדי יש בה כדי לתקן אך במקצת את הטעות החקיקתית ואולי בכדי שבתי המשפט לא יאלצו בכל פעם לקבוע מסמרות לזכות הציבור למידע ולהגנה יש לפעול לשינוי חוק המרשם הפלילי לאור הביקורת הרבה בענין זה.