לבית המשפט בקריות הוגשה תביעה ובה תובעת תושבת כרמיאל בשנות ה-60 לחייה מיליונים מבית החולים כרמל ומקופת החולים כללית בשל רשלנות רפואית חמורה שביצעו בה, עת בוצעה בה ביופסיית כבד וכתוצאה מכישלון חמור נכרתו חלקים מהלבלב וכן נגרם נזק בלתי הפיך.


באי כוחה של התובעת, עו"ד רונן לפיד מכרמיאל ועו"ד מירב אשל, טוענים בכתב תביעתה כי הפרוצדורה הניתוחית הייתה מיותרת והניתוח בוצע ברשלנות, וזאת כאשר הוצא מגופה חלק שונה שאינו נראה מבחינת רקמתו ואף לא גודלו לביופסיה לפרוסקופית מהכבד כפי שתוכנן.


התובעת הפכה מאישה בריאה לחלוטין לאישה חולה התלויה בעזרת הזולת ואינה מסוגלת לדאוג לעצמה.


מטרת הניתוח הייתה ביופסיה של הכבד, אך במקום זאת הוצאה רקמת הלבלב


לדברי עורכי דינה של התובעת, אין ספק כי כלל לא בוצעה הביופסיה הנדרשת וכל שנעשה הוא סגירת החתך וסיום הניתוח, החומר שהוצא מהתובעת במהלך הניתוח, וכפי שנודע למנתח בעוד החולה עודנה רדומה על שולחן הניתוחים, הוא רקמת הלבלב, השונה בגודלו ובמרקמו מרקמתה של קשרית הלימפה.


זאת ועוד, איש מהצוות המטפל כלל לא טרח לעדכן את התובעת כבר בסיום הניתוח כי לא בוצעה הביופסיה כמתוכנן, אלא נכרתה בטעות חתיכה מהלבלב.


התובעת שהתקבלה לבית החולים לצורך ביצוע ביופסיה ואשפוז קצר שלרוב מסתיים כעבור יום, אושפזה למשך שבעה ימים, כשבמהלכם הורע מצבה ונגרמו לה נזקים בלתי הפיכים שכלל לא היו קיימים עובר לאשפוזה.


עם שחרורה מבית החולים החלה התובעת לסבול מכאבים באזור הנקז, ולפיכך הוחלט על ביצוע ניתוח חוזר הכולל פתיחה של הבטן וניקוז ההפרשה. בתום 20 ימי אשפוז שוחררה התובעת עם נקז למשך שלושה שבועות.


הרשלנות במהלך הניתוח עלתה בשני ניתוחים מיותרים ובכמעט חודש אשפוז


נציין כי המטרה אשר לשמה הוכנסה התובעת מלכתחילה הייתה ביופסיה של קשרי לימפה מהכבד, כלומר המטרה הייתה שונה לחלוטין מכפי שאירע בפועל עת "זכתה" בשני ניתוחים וב-27 ימי אשפוז מיותרים לחלוטין.


רק במהלך ביקור רופאים באשפוז השני, נאמר לתובעת כדרך אגב כי נכרתה בטעות חתיכה מהלבלב.


מאז שחרורה מבית החולים סובלת התובעת מכאבי בטן, פנקראטיטיס, קושי ביציאות, ירדה עשרה ק"ג ממשקלה בתקופה קצרה, סובלת מהפרעות חרדה וקשיי שינה, נמצאת במעקב רופא משפחה בקופת החולים ומטופלת בתרופות ובכלכלת דיאטה לכל ימי חייה. כמו כן, מאז הניתוח סובלת התובעת מנדודי שינה, אובדן הנאות חיים, עייפות ואובדן ביטחון עצמי.


לטענת עו"ד לפיד נזקיה החמורים של התובעת נגרמו בשל העובדה כי הטיפול הרפואי אשר ניתן לה היה רשלני, כושל, רצוף טעויות, לא מקובל על פי הקריטריונים הרפואיים המקובלים וההתוויות הקיימות למעקב רפואי בכלל ולאור תלונותיה של התובעת בפרט, ובניגוד לכל הסביר והמקובל בנסיבות אלה.


לכתב התביעה צורפה חוות דעת של בכיר המנתחים בישראל, פרופסור ללצוק, אשר כתב בחוות הדעת הרפואית כי בשל התרשלות הנתבעים נגרם לתובעת נזק בלתי הפיך, והיא הפכה מאדם בריא לחולה סוכרתית הנזקקת לתרופות לאיזון, הידבקויות ותמט ריאתי, נמנעות ממנה רבות מפעילויות והנאות החיים, תוך פגיעה ממשית בתפקודה היומיומי. מצבה של התובעת גורם לה לכשל בתפקודה הכללי, הן בשל מצבה הרפואי והן עקב החרדות, התסכול, והמצב הנפשי אליו נקלעה.