רשלנות רפואית באבחון מחלת הסרטן

מחלת הסרטן אינה מחלה אחת אלא שם כללי למחלות שונות שמאופיינת ביצירה לא מבוקרת של תאים בגוף. הצטברות של תאים כאלה יוצרת גידול ממאיר אשר פוגע באיבר שבו נוצר הגידול. תאי הסרטן נוטים להתפשט לרקמות שכנות ולפגוע בתפקוד שלהן.

במקרים מסוימים חלק מתאים אלה נודדים למקומות אחרים בגוף באמצעות זרם הדם או הלימפה ויוצרים גרורות, וכך הם עלולים לפלוש לרקמות מרוחקות ולגרום להן נזק.

בשל הנטייה של מחלת הסרטן להתפשט ולשלוח גרורות למקומות מרוחקים בגוף, גילוי מוקדם של המחלה ומתן טיפול מתאים כבר בשלבים הראשוניים של המחלה מעלה באופן משמעותי את אחוזי הסיכוי להחלמה, את יעילות הטיפולים הרפואיים ואת איכות חייו של החולה.

לרוב על ידי גילוי מוקדם של המחלה ניתן יהיה להסיר את הגידול לפני שישלח גרורות לאיברים אחרים

ברוב המקרים רופא המשפחה יהיה הכתובת הראשונה אליו יפנה המטופל. לרשות הרופא עומדים מספר אמצעים לאבחון הבעיה שממנה סובל המטופל: מדדים בבדיקות דם, בדיקות CT, בדיקות MRI, צילומי רנטגן, ממוגרפיה, בדיקות שתן וצואה, הפניה למומחים ועוד.

על הרופא להפנות את המטופל לכל הבדיקות המתאימות ולא לחדול עד שהוא מאבחן באופן מדויק את הבעיה שממנה סובל החולה. לעיתים חובה עליו להתייעץ עם מומחה נוסף.

אבחון של מחלת הסרטן אינו משימה פשוטה כלל ועיקר

יש מטופלים שמתקשים לתאר את הכאבים והתסמינים שלהם. חלק מכישוריו של הרופא הן לדעת לשאול לחקור ולברר אם קיימות תופעות מסוימות ותסמינים שיכולים להעיד על קיומו של ממצא חריג בגוף.

על הרופא לתת משקל גם להיסטוריה הרפואית של משפחתו הקרובה של החולה, אם קיימים גורמי סיכון מסוימים אצל המטופל הספציפי הניצב מולם, חשיפה לחומרים מסרטנים, עישון וכדומה.

יש מקרים שבהם פעל רופא המשפחה ללא דופי ושלח את המטופל לכל הבדיקות המתאימות, אך הייתה רשלנות בפענוח התוצאות של הבדיקות אשר הובילה לאבחון שגוי של המחלה או לחוסר אבחון של המחלה בשלביה הראשונים.

יכולים להיות מעשים או מחדלים נוספים של הצוות הרפואי היכולים לבסס עילה לרשלנות רפואית, וביניהם רשלנות באבחון סוג הגידול, אבחון של גידול סרטני כגידול שפיר, החלטה על מתן טיפול בלתי מתאים, מתן מינון שגוי של תרופה ועוד.

כאשר מוגשת לבית המשפט תביעה שנושאה רשלנות רפואית באבחון מחלת הסרטן, הטענה המרכזית היא כי הרופא המטפל היה צריך להעלות את החשד כי החולה סובל ממחלת הסרטן בשל התסמינים עליהם התלונן בצירוף גורמי הסיכון של אותו חולה כגון היסטוריה משפחתית, עישון, חשיפה לקרינה במקום העבודה או לחומרים כימיים כאלה ואחרים.

הטענה של הנפגע תהיה כי אילו היה הצוות הרפואי מאבחן את המחלה בשלב מוקדם יותר, סיכויי ההחלמה שלו היו גבוהים יותר, ניתן היה להאריך את תוחלת חייו, הוא היה עובר ניתוח קטן במקום ניתוח נרחב, או היה ניתן להימנע מהקרנות או טיפולי כימותרפיה.

התביעה בגין הנזקים שנגרמו לחולה בעקבות האיחור באבחון המחלה היא תביעה מורכבת. נטל ההוכחה מוטל על התובע להראות כי התסמינים שסבל מהם ו/או גורמי הרקע שלו היו צריכים לעורר חשדות אצל הרופא כי מדובר בגידול סרטני.

סוגי הרשלנות יכולים להיות שונים: התעלמות מתלונות החולה, הימנעות מהפניה לבדיקות, הימנעות מהפניה למומחים, חוסר מעקב השגחה או טיפול, אבחון שגוי של תסמינים, פענוח שגוי של תוצאות בדיקות, חוסר מקצועיות של הצוות ועוד.

לתביעה מסוג כזה מצורפת חוות דעת של מומחה רפואי או מומחים רפואיים בנושא הרשלנות הרפואית והיקף הנזק שנגרם לחולה. עורך הדין שמטפל בתיק אחראי על כל התנהלות המקרה ונדרשים ממנו ידע משפטי ורפואי נרחב.

בהליך המשפטי המומחיות הידע ויכולת ההעמקה של עורך הדין הם מכריעים. על עורך הדין להתמודד עם הרופאים מטעם ההגנה בתחום המומחיות שלהם. נדרשים ממנו יחסי אנוש מעולים ורגישות רבה. יש חשיבות רבה מאד לבחירת עורך הדין המתאים שיוכל ללוות את הלקוח לכל אורך הדרך.

הכותבים:
עו"ד רונן לפיד, סא"ל במיל. בעל משרד עו"ד בכרמיאל, עוסק בדיני נזיקין.
עו"ד אפרים בנדר, עוסק בדיני נזיקין ובמשפט עברי.