נכון להיום, חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 קובע כי כל פגיעה שנגרמה במהלך או עקב השירות הביטחוני - מאפשרת לנפגע לבקש הכרה כנכה צה"ל (סעיף 1 לחוק הנכים). החוק אינו מבדיל בין שירות חובה, שירות מילואים פעיל, לבין שירות קבע, וכולל בתוכו גם אנשי כוחות הביטחון השונים. בהתקיים התנאים (הכלל לא פשוטים) שנקבעו בחוק, זכאי הנפגע - לתגמולים שנקבעו בחוק.
המלצת ועדת גורן היא שחיילים בצבא קבע יהיו מוכרים על פי חוק הנכים רק כאשר לגביהם ייקבע כי החבלה או המחלה ייחודיים לשירות הצבאי, ואין להם מקבילה בחיים האזרחיים. אנשי צבא קבע אשר לא יעמדו ב"רף" החדש, יופנו למוסד לביטוח לאומי.
בהמלצות של ועדת גורן יש עוולות מוסריות רבות וקשות, וזאת בנוסף לליקויים המוסריים שקיימים נכון להיום. מדינת ישראל שוכחת את לוחמיה הפגועים. מאות אם לא אלפים של נכים מהשירות הצבאי / בטחוני עדיין לא זכו להכרה, בגלל הדרך הקשה והמסורבלת שעליהם לעבור עד ש"יזכו" להכרה הנכספת. דווקא היום כשהאיומים סביבנו מתגברים, ואחוז המשרתים הולך וקטן, החליטה ממשלת ישראל לאמץ את המלצות ועדת גורן במלואן!
במאמר זה נתייחס רק לנקודה אחת: אי השוויון שנוצר בין חיילים
המלצות ועדת גורן יוצרות למעשה אבחנה מאד לא מוצדקת בין חיילי חובה ומילואים, שימשיכו להיות זכאים לתחולת חוק הנכים, לבין חיילים בשירות קבע, שלא יהיו זכאים להיות מוכרים כנכי צה"ל, אלא בהתקיים תנאים מיוחדים.
נוסף לכך, תהיה הפרדה בין נכים שונים ששירתו בצבא קבע: יהיו נכים "סוג א'" שהם אנשי צבא קבע שנקבע לגביהם שהחבלה או המחלה ייחודיים לשירות הצבאי, ואין להם מקבילה בחיים האזרחיים, לבין נכים "סוג ב'" שלא עומדים בקריטריון הזה.
כבר דוד המלך קבע בזמנו את העיקרון שאין לעשות אפליה בין חיילים:
(כג) וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ: (כד) וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ: (כה) וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (שמואל א', פרק ל')
העיקרון המנחה הוא, כי חלקו של החייל "היורד במלחמה" זהה לחלקו של החייל "היושב על הכלים". "יחדיו יחלוקו".
ועדת גורן, לעומת זאת, יוצרת הדרה של חיילים. חיילים שנפגעו בשירות צבאי, משרד הביטחון ידרג אותם מי יקבל טיפול רפואי מסוג אחד, ומי יקבל טיפול רפואי מסוג אחר.
מי הם למעשה אנשי הקבע, שאמורים להיפגע מאותה החלטה?
אנשי צבא הקבע הם למעשה ובפועל המפקדים של הצבא, בדרגות השונות ובתפקידים השונים הקיימים במערך הכוחות של צה"ל. מטבע הדברים, המפקדים הם אלה שהולכים בראש, להיות מפקד משמעותו להיחשף הרבה יותר לכל הסכנות.
גישת הועדה היא שדין אנשי הקבע כדין עובדים במקומות עבודה אזרחיים, ולפיכך עליהם למצות את זכויותיהם במסגרת הביטוח הלאומי.
חיילי צה"ל בכלל ואנשי צבא הקבע בפרט, הם גוף דומם ומדמם. לאנשי צבא הקבע אין ארגון עובדים, ואין אף מקום עבודה אזרחי שבו היו כל כך הרבה נפגעים כמו בצה"ל. ומי אמור להגן על הסקטור הפגיע והדומם הזה?
זאת ועוד, עובד במקום עבודה אזרחי, שנקבעה לו נכות מעבודה, יכול, בנוסף, להגיש תביעה אזרחית נגד מעבידו בהתאם לפקודת הנזיקין. כך למשל, אם עובד נפגע בשמיעתו, הוא יכול להגיש תביעה ולהעלות טענות שהוא נחשף לרעש מזיק, ו/או שלא סופקו לו אמצעי מיגון מתאימים.
במצב החוקי כיום, אנשי הקבע אינם יכולים להגיש תביעה בנזיקין כנגד צה"ל, והם יכולים לתבוע אך ורק לפי חוק הנכים. ועדת גורן מעוניינת לשלול מחיילי הקבע "פריווילגיה" זו.
נוצר כאן מצב אבסורדי: שני חיילים שמשרתים יחד, אשר נפגעו באותו אירוע במסגרת שירותם הצבאי, יקבלו טיפול שונה לחלוטין, ועל בסיס חוקי שונה: האחד על פי חוק הנכים דרך אגף השיקום במשרד הביטחון, והאחר באמצעות המוסד לביטוח לאומי - כי על פי השקפת ועדת גורן, דינו של איש הקבע כדין אזרח מהשורה.
אך לא די בזאת, חייל צבא הקבע יהיה מופלה לרעה פעם נוספת, כי בעת מצוקה לא יהיה ארגון עובדים חזק שיתמוך בו, ואף הדרך להגיש תביעת נזיקין כנגד המעביד חסומה בפניו.
הנזק העתידי יהיה כבד מאד לכל מה שקשור לאנשי הקבע. מדובר פה על עמוד השדרה של צה"ל שייפגע. הפגיעה הקשה בזכויות המשרתים בצה"ל, תגרור לפגיעה במוטיבציה שלהם, ובמחויבותם לצה"ל. גם אם פגיעה זו תביא לחסכון כספי מסוים, מחירה האמיתי יהיה כבד מאד. הפגיעה הקשה ביותר תהיה בסולידריות של צה"ל. כאשר רואים בחלק נכבד מאד מהחיילים "שהם לא חלק מאיתנו" זו תפישת עולם מעוותת ומסוכנת.
הכותבים:
עו"ד רונן לפיד, סא"ל במיל. בעל משרד עו"ד בכרמיאל, עוסק בדיני נזיקין.
עו"ד אפרים בנדר, עוסק בדיני נזיקין ובמשפט עברי.