.jpg)
.jpg)
שיעור ההרשעות במשפטים פליליים במדינת ישראל גבוה במיוחד. על פי מחקר שפורסם מטעם אוניברסיטת חיפה בחודש מאי 2012, מתוך כלל התיקים שנבדקו, נמצא כי שיעור התיקים בהם הנאשמים זוכו מכל האישומים נגדם עומד על פחות מאחוז אחד!
הייתכן כי התביעה עושה את עבודתה כל כך טוב, כך שכתבי האישום מוגשים רק כנגד הנאשמים האמיתיים?
בתחילת שנות ה-90 הוקם בארה"ב "פרויקט החפות". מטרתו של הפרויקט היא לבחון מקרים בהם אסירים שהורשעו וטוענים לחפותם, באמצעות בדיקות דנ"א שלא היו קיימות במועד ההרשעה. פרויקט החפות האמריקאי הוביל לזיכויים של מאות אסירים שהורשעו ונכלאו על לא עוול בכפם, חלקם אף נידונו לגזר דין מוות.
אם כן, לא כל מי שמוגש כנגדו כתב אישום הוא באמת אשם.
שאלת השאלות של כל נאשם הטוען לחפותו - האם שווה להילחם?
רוב התיקים הפליליים מסתיימים בהסדרי טיעון, לפיהם בדרך כלל כתב האישום מתוקן, הנאשם מואשם בעבירות קלות יותר, לעיתים יש הסכמה לעניין העונש ולעיתים לא. בכל מקרה, בית המשפט איננו נדרש להכריע בשאלת האשמה במקרים בהם קיים הסדר טיעון.
נאשם אשר החליט להילחם על חפותו, במובן מסוים לוקח הימור. בתי המשפט נוהגים להקל בעונשם של נאשמים שוויתרו על ניהול הוכחות והחליטו להודות מיד כשהחל משפטם. בכך בעצם בתי המשפט בעצמם מעודדים הסדרי טיעון.
עם זאת, נאשם שהחליט לנהל הליך הוכחות, לא יזכה להקלה בעונשו באם יורשע. כמו כן, לאור שיעור הזיכויים הנמוך ביותר, הסטטיסטיקה כמעט ולא מותירה לנאשמים ברירה.
הסדרי הטיעון אף הם מעלים תהיות - אם התביעה בסופו של דבר מסכימה לתקן כתבי אישום לסעיפי חוק קלים יותר, מדוע מלכתחילה מוגשים כתבי אישום בעבירות חמורות? האם מדובר בצעד טקטי שנועד להפחיד את הנאשם ולהוביל אותו להסדר טיעון?
אמחיש את הטענה באמצעות דוגמא. בתיק בו ייצגתי, יוחסה לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וכן איומים. לאחר בדיקת מלוא חומרי החקירה בתיק, הסתבר לי כי אין ראיות מספיקות להרשעה בעבירת התקיפה.
למרבה הפלא, בפגישתי הראשונה עם התביעה, הסכימו מיד למחוק את עבירת התקיפה - בתנאי שהנאשם יודה בעבירת האיומים. נשאלת השאלה - מדוע מלכתחילה ייחסו לנאשם עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש?
כסנגורית פלילית, מעטים מאוד המקרים בהם אמליץ לנאשם לנהל הוכחות. נאשמים רבים אשר האמינו בחפותם וסברו כי יוכלו להוכיח זאת בבית המשפט, לבסוף התבדו והורשעו. ראו למשל את מקרה ברנס המפורסם, אשר רק לאחר שנים רבות בהן טען לחפותו בעודו מרצה עונש מאסר בגין רצח - זוכה!
הסדרי הטיעון הם ככול הנראה הסיבה לכך ששיעור הזיכויים כל כך נמוך. ניהול הוכחות הוא בבחינת "הליכה אל הלא נודע", ויש בכך סיכון רב לנאשם באם יורשע. הסדר טיעון לעומת זאת, מוביל את הנאשם אל וודאות.
אז, מה הייתם בוחרים לעשות?
