.jpg)
סוכן מדיח נכנס למשפט הישראלי החל משנות ה-50 והוא ממשיך לחול בכל עוצמתו עד היום. בעבר הגישה המסורתית הייתה כי פעולות של סוכן מדיח המשדל אדם לדבר עבירה, לא יביאו לביטול כתב אישום נגד הנאשם, אלא כשיקול בענישה גרידא. המחוקק לא נתן דעתו לעניין זה, אף שבית המשפט במשך עשורים רבים העיר על התופעה הנפוצה בשימוש בסוכן מדיח.
כאשר בית המשפט ראה כי המחוקק מדיר רגליו מלתת מענה לסוגיה כה מהותית, בית המשפט החליט בצעד אמיץ להחיל את הטענה המקדמית בדבר הגנה מן הצדק על פעולות שלא עולות בקנה אחד עם עקרונות של צדק והגינות, ובכך לבטל כתבי אישום לאור טענות הגנה מן הצדק, כאשר הרשות פועלת בצורה אשר הנפש אינה יכולה לספוג.
פעולות של סוכן מדיח כנגד נאשם יכולות להצמיח לנאשם מספר רב של סעדים כמו שיקול משמעותי לקולא בענישה, ביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי וביטול ראיה לאור הלכת יששכרוב בשל שימוש פסול בסוכן מדיח. לצד זאת חשוב לציין כי ביטול ראיה מכוח הלכת יששכרוב לאור שימוש פסול בסוכן מדיח, עדיין לא קרמה עור וגידים במשפטנו הישראלי, אלא נותרה לכל היותר בגדר צריך עיון בפסק הדין יוסף קטיעי.
גישת הפסיקה הישראלית החל משנות ה-50 ועד היום
במשך עשורים רבים, בית המשפט התייחס אל סוגית הסוכן המדיח כאל הכרח בל יגונה. אולם לצד זאת בית המשפט בפסיקותיו השונות מציג שני אופנים שבהם הפעלת הסוכן תהא בגדר נגע רע, קרי עסקינן במצבים שבהם הסוכן שותל במוחו של הנאשם את הפעילות העבריינית ובכך למעשה משדל את האזרח, נאשם לימים, לעבור עבירה ולבצעה, להבדיל מפעולות שנועדו לשם תפיסה ומלחמה בנגע הרע. דהיינו, הפעלת סוכן סמים כדי שיקנה סם ממוכר X בשביל לתפסו.
בפסק הדין ביבס העלה בית המשפט בשעתו תהיות רבות בנוגע לדרך פעילותו של סוכן מדיח. ניתן לראות כי מחד גיסא בית המשפט סולד מהתנהגות המשטרה שבמסגרתה הסוכן המשטרתי משדל אדם לדבר עבירה, ומאידך גיסא כאשר השידול הוא מעין רע הכרחי בית המשפט לא שוללו.
חשוב לתת את הדעת שלצד סלידתו הרבה של בית המשפט מהעובדה שלפיה סוכן משטרתי משדל אדם לעבור עבירה, רק בעשור האחרון החליט בית המשפט לפסול כתבי אישום כתוצאה מפעילות פסולה על ידי שימוש בסוכן מדיח.
הערכה מחדש של האחריות הפלילית של אדם ששודל על ידי סוכן
הגישה הרווחת בבית המשפט החל משנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-2000 הייתה ששימוש פסול בסוכן מדיח אינה יכולה לפטור את עושה העבירה מאחריות פלילית, בשל הטענה כי האחריות בפלילים היא אישית, ועל כן נאשם, אף ששודל על ידי סוכן משטרתי, חובה עליו לתת את הדין. אולם, בית המשפט בשעתו ראה בפעולות הסוכן המדיח כנסיבה מקלה לעניין העונש.
בפסק הדין בלדב, בית המשפט החליט לסטות מהנורמה שהייתה נהוגה עשורים רבים, תוך מתן התייחסות לעובדה כי לאור עליית משקלה של טענת הגנה מן הצדק בעשורים האחרונים, ראוי להצדיק הערכה מחודשת של ההלכה המקובלת בנוגע לסוכן מדיח, לצורך קביעת גבולות המותר והאסור בשימוש באמצעי זה, כדי שלא יחטא לתכלית שלשמה נוצר.
לסיכום, נראה שכיום לאור פסקי הדין בלדב, קטיעי ורדאי ואחרים, נעה המטוטלת אל עבר ביטולי כתב אישום מכוח הגנה מן הצדק, לאור העובדה שהגשת כתב אישום וניהול ההליך פלילי פוגעים בעקרונות הצדק של הנאשם.
