מעסיקים רבים, מתחמקים מתשלום שכר עבודה לעובדיהם ומתחכמים באמצעות שיטות שונות ומשונות של דחיות ותירוצים תוך התעלמות מוחלטת מהוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1985 (להלן: "חוק הגנת השכר"). סוגיה זו העסיקה את בתי הדין לעבודה רבות.

הפתרון לבעיית אי תשלום שכר עבודה הנו סעיף 17 לחוק הגנת השכר הנושא כותרת "פיצויי הלנת שכר" ואשר קובע כדלקמן:

לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה (להלן - פיצוי הלנת שכר):
1. בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה - החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו - החלק העשרים מהשכר המולן;

 

2. הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.

 

כלל ברור הוא, כי תמורת עבודת העובד, ישלם לו המעסיק, שכר במלוא שיעורו ובמועד הנקוב בחוק. הפרת הכלל משמעותה עבודה ללא תמורה, כמנהג זמנים אפלים של עבדות.

 

זכאות לפיצויים עקב הלנת שכר
חוק הגנת השכר, נמנה על משפחת חוקי המגן אשר נועדו להגן על זכויותיהם של עובדים הן מפני המעבידים והן מפני ויתור של העובד עצמו על זכויותיו.

זכותו של עובד לפיצוי הלנת שכר הוכרה כזכות שמקורה בהוראת מגן בעלת אופי קוגנטי שאי אפשר להתנות עליה וככל חוקי המגן מטרתו של חוק הגנת השכר להגן על נורמות מינימליות של התנהגות בין עובד למעביד.

זכותו של העובד לתשלום שכרו, הנה זכות יסודית ובסיסית, הבטחת תשלום שכרו של העובד, ולו בשיעור המינימלי, הנה אינטרס הראוי להגנה על ידי שיטת המשפט שלנו, שהרי חברה נבחנת בדרך שהיא דואגת לפרטים שבה. הוודאות הנתונה לעובד כי יזכה לשכר ולו מינימלי, מהווה נדבך מרכזי בהבטחת כבודו ובטחנו של העובד ומשפחתו, שחשיבותו אינה נופלת מהזכות לקיום מינימלי.

תשלום השכר במועדו נועד לאפשר לעובד קיום מינימלי בכבוד. אדם ששכרו הולן הוא אדם שכבודו כאדם וכעובד נפגע. אי תשלום שכר לעובד במלואו ובמועדו, תוצאתו השבתת מקור פרנסתו ואילוצו להושיט יד לנדבת לבם של בני משפחה וחברים, ובמצוקתו כי רבה להידרש למלווים בריבית קצוצה.

פיצוי הלנה בא להרתיע מעביד מלהלין שכר, פיצוי פיטורים או תשלום הנוגע לקופת גמל והוא מהווה מכשיר שיזרז את החייב בתשלומים השונים לבצע את התשלומים שנקבעו בחוק; הוא בא לעשות את ההלנה לבלתי-כדאית מבחינה כספית; הוא אינו ריבית או פיצוי על נזק בנזיקין או במשמעות החוזית אלא קנס עונשי על אי תשלום השכר במועד.

הפיצוי שנקבע לעובד בעד הלנת השכר יש לו הצדקה לא רק כקנס, אלא גם בשל ההוצאות הנגרמות על כך לעובד. עובד שאינו מקבל את שכרו, מתחיל לצבור חובות, צבירת חובות הנו עניין הדומה לכדור השלג, יודעים מתי הוא מתחיל להתגלגל אך לא יודעים היכן ייעצר, לאור כך, העובד ייאלץ ללוות כסף ולשלם גם ריבית. כלומר על-ידי כך נגרמות לו חובות שונות והוצאות מיותרות.

לפיכך, סעיף 17 לחוק הגנת השכר, קובע, במילים פשוטות, להחזיר לעובד פיצוי-מה על אותן הוצאות.

הפרת החובה שבחוק הגנת השכר על ידי המעסיק, היא המקור והיסוד של הסנקציה העונשית. אשר על כן, יתכבדו המעסיקים וישלמו לעובדיהם, מלוא שכרם במועדו כנדרש בדין, ולא יבואו כלל בתחומיה של הסנקציה ההרתעתית על תוצאותיה החמורות.

לסיום, טענת המעסיק בכל הקשור לשכר ששולם על ידו עבור חודש מסוים, הנה לא אחרת מאשר טענת פרעתי. משכך, על המעסיק, מוטל הנטל להוכיח כי הסכום הנקוב בתלוש שכר חודש מסוים, אכן שולם לתובע.