מסקירה של פרשות מקרה ומעיון בספרות עולה כי ברב המקרים השגיאות הרפואיות דומות באופיין, כמובן יש גם שגיאות היוצאות מן הכלל, אולם את רב השגיאות ניתן לחלק לכמה קבוצות שכיחות:


א. הסתמכות על אבחנות שנעשו על ידי רופאים קודמים.


ב. טיפול בתרופות חדשות בלי לשים לב לכך שיש תרופות שיש להן השפעה נוגדת או השפעה מזיקה כאשר הן ניטלות יחד עם התרופה החדשה.


ג. חוסר מעקב אחר ביצוע הטיפול על ידי החולה כפי שהותווה לו, ובכך בולט באופן ניכר היעדר בירור רפואי לגבי הקפדת החולה על ביצוע הטיפול.


ד. היעדר תקשורת עם החולה לאחר לקיחת האנמנזה הראשונית ותוך הסתמכות על מה שכבר נאמר, בלי לבדוק האם יש שינוי או האם יש פרטים נוספים השופכים אור חדש על המקרה.


ה. דיבור בחוסר נימוס או אפילו בגסות עם החולה, דבר המונע ממנו למסור מידע חיוני גם בהמשך הדרך מחשש שהרופא יאבד סבלנות.
ו. היעדר התייעצות עם מומחים בתחומים רלוונטיים בנוגע לבעיות שהחולה מציג.


ז. פיענוח שגוי של בדיקה או התעלמות מבדיקה שלכאורה הינה שולית אך בדיעבד יש לה משמעות רבה.


ח. כמובן יש כגון ניתוח בצד הלא נכון, אי הקפדה על אסיפת ספוגים וכלים מחלל הניתוח וכדומה.


במאמר זה אסקור פרשת מקרה שמקפלת בתוכה חלק לא מבוטל מהשגיאות המצוינות לעיל.


מדובר באדם בשנות השישים לחייו, ברקע סוכרת עם סיבוכים לרבות מחלת לב איסכמית, שהתקבל בתמונה של הרעה ביציבה וחולשה בפלג גוף שמאל לסירוגין מזה שבוע.


החולה מסר שהוא תחת טיפול תרופתי בשתי תרופות הנוגדות היצמדות של טסיות הדם מזה שתיים עשרה שנה. בחדר מיון נמצא שיש לו חולשה בצד שמאל, לחץ דם גבוה מאד, סוכר גבוה מאד, ושינויים משמעותיים נרחבים ב-א.ק.ג. בדיקות הדם היו תקינות פרט לרמות הסוכר. בדיקת CT של עורקי המוח הייתה תקינה.


החולה אושפז להשגחה ושוחרר כעבור שלושה ימים לביתו כשמצבו זהה לתמונה שעמה התקבל, חולשה לסירוגין של פלג גוף שמאל עם הפרעות ביציבה, לחץ דם מעט נמוך יותר ורמת סוכר גבוה. בבדיקת MRI שבוצעה יום לאחר קבלתו התברר שיש לו אוטם קטן באזור מסוים במוח.


מה היו השגיאות שבוצעו במהלך האשפוז?


השגיאות שבוצעו בהקשר לחולה זה במהלך האשפוז והשחרור היו כדלקמן:


1. למרות שמסר מספר פעמים כי הוא תחת טיפול תרופתי כפול כנגד היצמדות טסיות הדם, רק ביום האחרון לאשפוזו המידע הגיע להכרת הרופא האחראי שהמליץ על הכפלת הטיפול שכבר קיבל כדי להגביר את האפקט, כלומר אחרי ארבעה ימים.


חשוב לציין שהיה מדובר באוטם מוחי שכבר היה והרחבת והחמרת אוטם מוחי מאיימת.


2. למרות שלחץ הדם היה מעל 200 ממ"כ סיסטולי ולמרות הטיפול בתרופות נוגדות הצמדות טסיות בדם, לא הוזמן המטולוג ולא נעשו בדיקות קרישת דם ולא נעשתה בדיקת רמת המוגלובין לאורך כל האשפוז.


3. רמת הסוכר בדם הוזנה באופן רופף מבלי להתייעץ ברופא פנימי.


4. למרות לחץ הדם הגבוה, סיפור של מחלת לב, שינויים נרחבים ודרמטיים ב - א.ק.ג. במיון, לא בוצע א.ק.ג. חוזר ולא ניקרא קרדיולוג לבירור וייעוץ.


5. היה דיון האם לעשות לחולה צנתור עורקי המוח, הוחלט שלא לעשות מבלי להתייעץ או לערב את החולה.


6. במכתב השחרור נכתב שהוא משוחרר חופשי מתלונות בעוד שהמציאות הייתה אחרת, כלומר הייתה כתיבת תוכן שיקרי כדי להצדיק שחרור.


7. במכתב השחרור אין אזכור אפילו במילה אחת לגבי השינויים הקשים ב - א.ק.ג ויתר לחץ הדם האקססיבי.


8. החולה שוחרר לביתו עם הסימפטומטולוגיה של חולשה לסירוגין בפלג גוף שמאלי והפרעה ביציבות, בנהיגה עצמית לעיר אחרת בשעות הערב ביום גשם. לשמחתנו לא נוצר נזק מוחי חמור נוסף במהלך הימים לאחר מכן.


במקרה שתואר לעיל יש את כל היסודות של עוולת הרשלנות, לו נוצר נזק:


1. חוסר ההקשבה לדברי החולה לגבי הטיפול התרופתי שדחתה את הרחבת הטיפול.


2. חוסר זימון של קרדיולוג לבדיקת מצב הלב לאור שינויים מאד דרמטיים ב-א.ק.ג במחלת לב פעילה כשבנוסף קיים יתר לחץ דם גבוה ביותר. עומס כזה על הלב בנוכחות מחלת לב פעילה מחייב היה התייעצות עם מומחה כדי להקטין את הסיכוי להיווצרות נזק.


3. לא נעשתה בקרה כדי למנוע דימומים בתוך הגוף ובראש ובראשונה בגולגולת, למרות הטיפול המונע היצמדות טסיות ולמרות לחץ הדם שעבר 200 ממ"כ. דימום שכזה יכול היה ליצור נזק קשה ביותר ונכון היה לנסות לטפל כך שלא ייווצר.


4. נתינת האנמנזה והסיכום הרפואי היו לא אמינים בצורה מדהימה ללא כל סיבה נראית לעין. הדבר יכול לבלבל את הרופאים הבאים הקוראים את הסיכום. לפעמים זה שולי ולפעמים זה חשוב ומרכזי כמו בנושא משך השנים שהחולה היה תחת טיפול בתרופות נוגדות הצמדות טסיות הדם.


5. החולה שוחרר לביתו בנהיגה עצמית תוך כדי שאינו יציב מבחינה נוירולוגית מבלי שיוזהר כי צריך שמישהו יאסוף אותו, דבר היכול היה לגרום לתאונות בדרך ולפגיעה בו ובאחרים.

 

ראו כמה דברים יכלו לקרות לחולה אחד באשפוז של ארבעה ימים. האירוע יכול היה להפוך להיות אירוע עם נזק בשל שגיאה רפואית שרופא אחראי אסור היה לו לעשות. ניהול סיכונים בבית חולים בדרך כלל מגיב לאירוע שהיה עם נזק, ולפחות יוצר מצב של הימנעות משגיאות רפואיות ופחות מכוון להקטנת שגיאות רפואיות שרופא סביר אסור היה לו לעשותן.


מאת ד"ר עודד שראל - רופא, משפטן, פיזיולוג, חתם רפואי