חברת טיולים תפצה מדריך על הרעת תנאים

ענף מדריכי הטיולים נחשב לתחום בעייתי מבחינת יחסי העבודה, ומדריכים רבים אינם מקבלים את מלוא הזכויות שמגיעים להם לפי חוקי העבודה, ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה שחלים בענף. בתוך זאת, כמה מהנושאים המרכזיים שקיים בהם קיפוח של זכויות מדריכים הוא אי תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, אי תשלום מלוא ההפרשות הפנסיוניות וצמצום ימי העבודה.

לאחרונה התקבלה תביעה של מדריך טיולים שיוצג על ידי עורך דין רונן בר-אבן כנגד חברה לארגון טיולים, ובית הדין לעבודה חייב את החברה לשלם סכום כולל של כ-340 אלף שקלים, עבור עבודה בשעות נוספות ובסופי שבוע, הפרשות פנסיוניות ופיצויי פיטורין עקב צמצום ימי העבודה, דבר שאילץ את המדריך להתפטר.

החברה תשלם עבור עבודה בשעות נוספות ובימי שישי ושבת

חברת הטיולים לא חלקה על כך שהמדריך עבד באופן קבוע 11 שעות לפחות בכל יום, אולם היא סירבה לשלם לו עבור שעות נוספות בטענה כי תנאי עבודתו לא אפשרו פיקוח על שעות העבודה, וכי הוא עבד בתפקיד ניהולי.

יצוין כי מסיבה זו גם מעסיקים אחרים מסרבים לשלם למדריכים עבור עבודה בשעות נוספות, אלא שבפסק הדין הנדון נדחתה טענה זו מכל וכל. בין הדין קבע שמערכת איכון רכבים (כגון "פוינטר") אשר מותקנת ברכב הטיולים, מאפשרת לדעת בכל זמן נתון היכן נמצא רכב הטיול עם המדריך וכך לפקח על שעות עבודתו. כמו כן התברר כי החברה עקבה לעתים אחרי שעת ההגעה ושעת היציאה של המדריך.

בית הדין גם קבע שהמדריך אינו ממלא תפקיד ניהולי, שכן הוא לא נוטל חלק בקביעת מדיניות החברה, והוא לא מעורב בניהול העסקי של החברה או בניהול משא ומתן עם לקוחות.

בית הדין קבע שהמדריך אכן עבד באופן קבוע 11 שעות לפחות בכל יום. אמנם לא נוהל רישום של שעות עבודת המדריך, אולם בית הדין אימץ כללים שנקבעו בפסיקת בתי הדין שלפיהם יש להקל על עובד שתובע שעות נוספות, כאשר הוא הועסק במתכונת קבועה שכללה שעות נוספות, והמעסיק לא ניהל רישום מסודר של שעות העבודה. במקרה כזה ייפסק לעובד תשלום עבור עבודה בשעות נוספות לפי היקף השעות שנטען על ידי העובד.

כמו כן קבע בית הדין שהמדריך לא נהנה למעשה ממנוחה מוחלטת במהלך יום העבודה. בהקשר זה מצא בית הדין כי המדריך נדרש לעמוד לרשות המעסיק במשך כל היום וללא הפסקה, כולל גם במהלך שהיית התיירים במסעדות ובחנויות, וגם באתרים שבהם הוא אינו מדריך בפועל את התיירים כגון ביד ושם ובבית לחם.

בית הדין אף לא מצא כל פסול בכך שהמדריך לא דרש תשלום עבור שעות נוספות, במשך התקופה שבה עבד בחברת חברת טיולים.

החברה חויבה לשלם פיצויי פיטורין מאחר שהרעה את תנאי העסקתו של המדריך

חלק אחר של התביעה התייחס לסיום עבודתו של המדריך, ונקבע שהוא זכאי לפיצויי פיטורין מאחר שהוא נאלץ להתפטר ולעבור לחברה אחרת, לאחר שחברת טיולים צמצמה את מספר ימי עבודתו ופגעה בשכרו.

התברר כי סוכם עם המדריך שהוא יעבוד בטיולים רגולריים (למסלולים קלאסיים) בלבד, אולם בניגוד לסיכום זה נדרש המדריך לצאת גם לטיולים שאינם רגולריים, ולאחר שסירב לכך צמצמו את מספר ימי עבודתו, דבר שהוביל להתפטרותו.

נוסף על כך קבע בית הדין כי לא שולמו למדריך מלוא ההפרשות לפנסיה, וחייב את חברת הטיולים להשלים את תשלום ההפרשות שלא שילמה.