כל אדם אשר יבחר לקרוא מאמר זה ומצוי או היה מצוי בהליך גירושין, לבטח יסכים כי ההליך מוציא את הצדדים הפחות יפים בכל אדם. לא לחינם הומצאו המשפט או הקלישאה המפורסמת "צריך לדעת עם מי להתחתן, וצריך בעיקר לדעת ממי להתגרש".


מה קורה במצב שבו הגבולות נחצים והגירושין הופכים למסע נקמה חסר תקדים? ניתן להלן דוגמאות למצבים שבהם הגבולות הנורמטיביים נחצים, ואת הדרכים להתמודדות עם מצבים אלה.


הגבולות של מה מותר ומה אסור מיטשטשים


כפי שצוין קודם לכן, הליך הגירושין ובעיקר הגירושין עצמם יוצרים תחושה כאילו נוצר מאזן כוחות, ועל כל צד להשתמש בכל התחמושת העומדת לפניו כדי שהיד תהיה על העליונה. משרדנו נתקל במקרים חמורים מאוד, שבהם אחד הצדדים מנצל את כוחו כדי לפגוע בצד השני, ובדרך זו, למצער, בילדים המשותפים.


להלן מספר מקרים מוכרים לכל עין נורמטיבית:


1. תלונות במשטרה: גירושין, בעיקר הטריים שבהם, מערבים המון רגשות ותחושות לא פתורות מצד שני הצדדים. הצדדים טעונים וכועסים על הנישואין, על הליך הגירושין ועל הגירושין עצמם. מילה לא במקום, הערה לא נעימה, ויכוח על הילדים או שליחת מסרונים עם תוכן פוגעני יכולים לגרור פניות למשטרת ישראל, וזאת בגלל שימוש במילים כגון "הוא מאיים עלי...", "הוא רוצה לפגוע בילדים...", "אני מפחדת שיקרה משהו"...".


במרבית הפעמים מדובר בטענות שהן לא יותר מעורבא פרח, אך משטרת ישראל מתייחסת לתלונות אלו ברצינות הדרושה, ולעתים מוצא עצמו הצד שקילל לכאורה תחת חקירה משטרתית, ואף יותר מכך, במעצר.


2. צווי מניעה והגנה: מקרה זה דומה מאוד לדוגמה הקודמת, רק שכאן מדובר בהליך אזרחי. צווי מניעה והגנה הם הכלי הטוב ביותר עבור צד שחש מאוים, כדי להרחיק את הצד המאיים ממנו או ממנה ואף מהילדים. ישנם אף מקרים קיצוניים, שבהם מתחיל הליך שבו הצד המאיים יראה את ילדיו במרכז קשר תחת השגחה קפדנית, ותוך איבוד זכות הבחירה לאן לקחת את הילדים.


3. שימוש בילדים כקלף מיקוח: המקרה המצער ביותר הוא שימוש בילדים. מה הכוונה? תשלום מזונות וכספים רבים כדי שהצד שיש לו הסדרי ראייה יראה את הילדים, ביטול ימים באופן מכוון ויזום על ידי המשמורן, שינוי שעות, איסור לקחת את הילדים למקומות מסוימים ועוד.


דרכי ההתמודדות עם מצבים אלה


בראש ובראשונה חשוב לדעת שכאשר מתגרשים כל אחד מהצדדים צריך להתחיל את חייו מחדש ולהמשיך הלאה. הצדדים צריכים להפנים שכל מה שיש ביניהם הוא הילדים וזהו. הודעות אופרטיביות בנוגע לילדים, שיחות קצרות בנוגע לילדים, להימנע מלעלות לבית ההורה המשמורן או מכל גילוי גנאי זה כלפי זו, וכן להימנע ממסרונים מתריסים.


הבסיס הוא שעל הצדדים להפנים שאינם נשואים יותר. אופי הצד השני אינו עומד למבחן יותר ולא דרך חייו. כל מה שנותר משותף לצדדים הוא הילדים, ועליהם להוות להם דוגמה. בסופו של דבר, הדרך להגיע ללב הילדים היא לא על ידי הורדת הצד השני, אלא פשוט להיות ההורה הטוב יותר.


בעת החתימה על הסכם הגירושין כל צד הולך לדרכו. בהרבה מקרים, למצער, אנשים מתקשים לעשות את ההפרדה. לטובת הילדים ולטובת תחילת החיים של הצדדים, רצוי מאוד להפנים כי הנישואין הסתיימו, והגירושין אינם התחלה של מערכה נוספת אלא בסך הכול מערכת יחסים שלא צלחה, והחיים חזקים מהכול.