בתי המשפט לענייני משפחה הם אחת הזירות שבהן בני זוג מתנהלים בעת הליך גירושין. בעבר, כאשר אישה ערבייה הייתה בוחרת להתגרש מבעלה, בתי המשפט לענייני משפחה היו מחוץ לתחום וכל ההליך היה מתנהל בבית הדין השרעי.
נשאלת השאלה, בעיקר לאור העובדה כי בתי המשפט לענייני משפחה פותחים שערם בהתאם לחוק לכל אדם המבקש להתגרש, מדוע נשים ערביות נמנעו מלפנות למקומות אלו.
הליך גירושין בבית הדין השרעי: הגישה הוותיקה
ניתן למנות מספר סיבות שבגינן נשים ערביות סירבו לנהל הליך בבתי משפט לענייני משפחה:
1. הוצאת כביסה מלוכלכת: קדושת המשפחה היא דבר יקר מפז לכל אדם וכל עדה. ועדיין, במגזר הערבי קדושת המשפחה חשובה אף יותר. עיקרון הכבוד הוא נותן הטון. עת מבינים את הערך העליון שבקדושת המשפחה, קל להסיק כי האמור אף משמעותי יותר בהליך גירושין. הנשים הערביות העדיפו לשמור על קשר שתיקה מוחלט וזאת כדי להגן על אותו כבוד של המשפחה, בעיקר כאשר מעורבים ילדים.
2. חוסר הבנה בדבר הזכויות המגיעות בבתי המשפט לענייני משפחה: במקרים לא מועטים נתקלים בבני העדה הערבית שפשוט אינם יודעים מה זכויותיהם בבתי משפט לענייני משפחה, קל וחומר אצל אישה. ישנה מחשבה כי בית הדין השרעי הוא המוסמך הבלעדי לדון בגירושי הצדדים, על כל אופניו.
חוסר ההבנה מקורה בתפיסה לגיטימית, שמא הבית היחיד שרשאי בכלל לדון בגירושי בני העדה הערבית הוא בית הדין השרעי ואין כל זכויות משפטיות לאישה ערבית בבית המשפט לענייני משפחה.
3. פנייה לעורכי דין מקומיים בלבד: נקודה זו היא המעניינת מכולם. אישה ערביה אשר מבקשת להתגרש הייתה פונה בעבר לעורך דין מהמגזר, סביר להניח דרך חברה או מכר כלשהו בסגנון: "מפה לאוזן". כמו שנשים ערביות סברו שהבית היחיד עבורן הוא בית הדין השרעי, כך הן סברו שעורך הדין היחיד הוא זה שמוכר בעדה הערבית וניתן לסמוך עליו.
תביעות בבית המשפט לענייני משפחה: הגישה החדשה
ככל שהשנים חולפות, ניתן לראות יותר ויותר נשים ערביות פונות לבתי המשפט לענייני משפחה. עולה השאלה, מדוע? יש הסוברים כי בשל העובדה כי יש יותר עורכי דין באופן כללי, אזי המגוון של עורכי הדין גדול יותר. יש כאלו היכולים לומר כי מערכות יחסים בין העדות השונות הפכו קרובות יותר, ולפיכך סיעור המוחות הופך רחב יותר וקשת האפשרויות זמינה יותר.
לטעמי, מדובר בקורלציה בין היכולת של בתי המשפט לענייני משפחה להכיל יותר תביעות בתחום המשפחה כגון תביעות נזיקיות בין בני זוג, ובעקבותיהן גם החשיפה התקשורתית רחבה ונגישה יותר לבין קבלת מידע רחב יותר בקרב הנשים הערביות, אם באמצעות אמצעי תקשורת כזה או אחר ואם דרך היוועצות עם משפחה וחברים.
אותה קורלציה או מערכת הדדית מאפשרת לאישה ערבייה להאמין כי יש חיים מעבר לבית הדין השרעי, ואם פלוני ניצח בתביעה כי פנה לבית משפט אזרחי, אז גם אני יכולה.
בשנים האחרונות יותר ויותר נשים ערביות מבינות כי בתי המשפט האזרחיים פותחים שעריהם גם להן.
קשר השתיקה הרם ועיקרון הכבוד, שהם גולת הכותרת, קיבלו איזון ראוי אל מול ההבנה המודרנית בדבר החשיבות במיצוי הזכויות בהליך גירושין של האישה וילדיה.
בתי המשפט לענייני משפחה, בהתאמה מושלמת, פתחו שעריהם לתביעות נוספות שבעבר היו נדחות, וכיום משמשות במה להחיל תקדימים חשובים.
כך, בלב המשפט, נושא גירושין, מוצאות עצמן נשים ערביות שוברות את "תקרת הזכוכית" ומניפות בגאווה דגל לוחמני למיצוי זכויותיהן עד תום.